קאן, היום ה-8: הקרנת סולו והחדש של לארס פון טרייר

בשעה טובה השתפר מזג האוויר ושוב נעים וחמים. בינינו, לעמוד בתור לסרט ברוח ובגשם זה תענוג קטן מאוד. הלכתי לצפות בסרטו החדש של הילד הרע של הקולנוע האירופאי לארס פון טרייר ״הבית שג׳ק בנה״, סרט שהוא הכול חוץ מקונבנציונלי ושגרר עזיבה מסיבית של קהל בפרמיירה שלו. הסרט מספר את קורותיו של ג׳ק שרואה עצמו אמן, אולם כזה שעוסק ברצח ובהתעללות באנשים, רצוי בנשים וילדים.

פון טרייר מעביר את הצופה שבעה מדורי גיהינום כולל ציד ילדים וחיתוך שדיים ועוד מרעין בשין כגון אלה. כיוון שעבדכם הנאמן הוא בוגר האקדמיה לקולנוע הקוריאני וחובב סרטי אימה אני לא הזדעזעתי מהסרט, ובעיקר התפעלתי מלראות סרט מטורלל בפעולה חסרת רסן. ברכות למאט דילון ("ראסטי ג'יימס") על הופעה מעולה. בקרוב בבית המטבחיים הקרוב לביתכם.

בלי לנשום אפילו מיהרתי לגג של מלון "מריוט" לראיין את במאי הסרט הצרפתי ״לשחות או לטבוע״ (או ״האמבטיה הגדולה״) גי ללוש - כוכב קולנוע בזכות עצמו. ללוש חיבר את מיטב שחקני צרפת בימינו כמתיו אמלריק ,גיום קאנה, ליילה בקטי הנפלאה ועוד. כולם נהנים בקומדיית ספורט מרירה על גברים במשבר אמצע החיים, שמוצאים את עצמם בקבוצת שחייה צורנית ומגיעים אפילו לאליפות העולם. ללוש, שרוב השחקנים בסרט הם חבריו, מצליח להשתלט על כמות האגו הבלתי נגמרת של כוכביו והתוצאה מהנה וכיפית. הוסיפו פסקול אייטיז מדליק והחגיגה מושלמת. בראיון סיפר ללוש על רצונו לעשות סרט על גבריות שלדעתו נמצאת היום במשבר ועל שאיפתו לייצר סרט ספורט שמשחק עם הקלישאות המוכרות (מי אמר ״רוקי״?). הראיון המלא עם ללוש יפורסם כשהסרט יעלה לאקרנים בארץ הקודש.

[*]

(רון פוגל עם גי ללוש, במאי "לשחות או לטבוע")

ללוש ממשיך בראיונות ואני נרגע קצת על הטיילת היפה של קאן. בזמן הפסטיבל הופכות כל המסעדות בטיילת למקומות לראיונות ולמסיבות. אני מגיע לחוף "סי קלאב", ששינה את שמו בעת הפסטיבל לחוף "השבועיים של הבמאים", ומארח את כל הראיונות עם הבמאים שמציגים את מרכולתם במסגרת הנ״ל. אני מראיין את הבמאי המקסיקני הצעיר חוליו הרננדז קורדון על סרטו ״קנה לי אקדח״, העוסק במקסיקו עתידנית בסגנון מקס הזועם ומתאר עולם אכזר הנשלט על ידי כנופיות הסמים. עולם שבו נשים הן מצרך נדיר וילדים נחטפים למטרות שונות ומשונות. קורדון החביב מספר על ההחלטה ללהק את שתי בנותיו לתפקידים הראשיים ואת אהבתו לטבע ולמקומות שוממים (שמאוד מתאימים לסרט דיסטופי פוסט-אפוקליפטי).

[*]

(רון פוגל עם הבמאי המקסיקני של "קנה לי אקדח", הרננדז קורדון) ערב יורד על קאן, אני שומע כי שופטי מסגרת "מבט מסוים" בראשות בניסיו דל טורו עמדו דקת דומיה לזכר ההרוגים הפלסטינים בעזה, דבר שתופס כותרות בקאן. אני ממשיך להקרנה של הסרט היפני ״אסאקו״ של הבמאי המוכשר ריוסוקה האמגוצ׳י שמתחרה על דקל הזהב. מכיוון שהסרט מוקרן באולם "אולימפיה" הקטן והצדדי, אין תרגום לאנגלית אלא רק לצרפתית ועל זה נאמר - תודה לאל שאני זוכר משהו משיעורי הצרפתית שלי. הסרט העדין והאלגנטי מספר על בחורה יפנית בשם אסאקו שפוגשת ומתאהבת בבחור מסתורי שנעלם במהרה. הזמן עובר ולפתע היא נתקלת בבחור שמזכיר לה את אהובה כמו שתי טיפות מים. אחרי התחלה מהוססת אסאקו והבחור מתאהבים ועוברים לגור ביחד ואז חוזר האהוב הישן לתמונה. אסאקו נקרעת בין שתי אהבותיה והתוצאות לא יכולות להיות טובות. סרט מלוטש וקומפקטי כפי שרק היפנים מסוגלים לעשות.

הקדמתי להגיע להקרנה מחוץ לתחרות של ״סולו: סיפור מלחמת הכוכבים״, המספר על ימי נעוריו של האן סולו בכיכובו של אלדן ארנרייך ("יחי הקיסר"). האולם מלא מפה לפה והציפייה דרוכה אבל הסרט - אוי ואבוי- משעמם וקלישאתי ואפילו צ׳ובאקה הווקי לא מציל את המצב. אני נאבק ברצון לישון ואיכשהו סולו הצעיר שורד כדי להמשיך לטרילוגיות "מלחמת הכוכבים" שיגיעו. איפה הריסון פורד כשצריך אותו? מכיוון ששוק הסרטים (המתנהל במקביל לפסטיבל) כמעט והסתיים האווירה נהיית רגועה יותר. המסיבות התמעטו ואני מסיים עוד ערב גדוש. מחר סרט קוריאני חדש וגם ג׳ון טרבולטה מגיע לעיר!

למתחם הפסטיבל באתר: לחצו כאן

[*]

(חברי קאסט "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" בקאן. צילום: רויטרס)