Seret מהעבר: 30 שנה למת לחיות

מי היה מאמין שרק לפני 30 שנה כוכבי אקשן היו הרי אדם חסרי פחד וברוס וויליס היה האחרון שהיתם קוראים לו לעזרה במצב חירום. אבל מאז גופות רבות זרמו מתחת לגשר וכולם רצו לקחת חלק בתופעה שהיא "מת לחיות". נכון, יש הרבה חיקויים אבל מקור יש רק אחד והשנה הוא חוגג יום הולדת עגול. אז תוציאו את גופיות הסבא מהבוידעם ותצטרפו להרפתקה מורטת עצבים עם הסרט ששינה את פני סרטי האקשן.

אנו פוגשים את גיבורנו ג'ון מקליין (ברוס וויליס), שוטר ניו יורקי, בנמל התעופה בלוס אנג'לס בדרך למסיבת חג מולד בחברה בו עובדת פרודתו הולי (בוני בדליה) אליה הוא מגיע במטרה להשלים איתה. השניים לא מסתדרים, ובדיוק כשנדמה שהערב לא יכול להיות גרוע יותר פורץ לבניין הנס גרובר (אלן ריקמן) עם חבורת השודדים שלו ומחזיק במשתתפי המסיבה כבני ערובה. כך נותר בבניין שוטר אחד מול חבורת פושעים חמושים ללא יכולת לצאת ועם משטרה מקומית שמתקשה להבין את חומרת המצב. כן, זה עומד להיות ערב מחורבן.

לתפקיד הבמאי פנו המפיקים אל ג'ון מקטירנן, שזכה להצלחה גדולה עם "הטורף" משנת 1987 בכיכובו של ארנולד שוורצנגר. הוא לא היה זר לעסקי האקשן והעבודה הוצעה לו באופן טבעי, אך הוא סירב מספר פעמים. "מת לחיות" מבוסס באופן רופף על ספר מאת רודריק ת'ורפ בשם "Nothing Lasts Forever" בו שוטר ניו יורקי לשעבר מתמודד עם חבורת טרוריסטים. התסריט המקורי בהתאם לספר היה אפל וציני, מקטירנן לא היה מעוניין והוא לא היה היחיד.

[*]

הספר הראשון בסדרת הספרים של ת'ורפ "The Detective" עובד לסרט באותו השם בשנת 1968 בכיכובו של פרנק סינטרה. כשספר ההמשך נכנס לעיבוד במערכת ההוליוודית האולפן היה מחויב על פי חוזה להציע את התפקיד הראשי לסינטרה לפני כולם. לרווחת המפיקים הכוכב האגדי, שכבר היה בשנות ה-70 לחייו, דחה את ההצעה והם פנו לשחקנים המובילים של התקופה. גם הם סירבו אחד אחרי השני.

לבסוף, לאחר שכנועים ואכזבות רבות זכה "מת לחיות" בבמאי, מקטירנן, ובכוכב לא גדול במיוחד בתפקיד הראשי, ברוס וויליס. מקטירנן ערך מספר שינויים בעלילה, כמו קיצור פרק הזמן עליו היא מתפרשת משלושה לילות לאחד בהשראת "חלום ליל קיץ" של שייקספיר. גם הטרוריסטים הוחלפו בשודדים שלדעת הבמאי היו נבלים כיפיים יותר ומדכאים פחות. וויליס לעומתו לא התקבל באהדה. הוא החל את קריירת המשחק שלו על במות אוף-ברודווי משם עבר לטלוויזיה בסדרת הדרמה-קומית "בלשים בלילה" ואף טיפח קריירה מוסיקלית. הסינגל "Respect Yourself" מתוך אלבומו הראשון בשנת 87' הגיע למקום החמישי במצעד. בנוסף "מת לחיות" היה סרטו השלישי בלבד, כשהשניים הקודמים לא נחלו הצלחה גדולה. כך שלא היה לו ניסיון מזהיר בקולנוע והוא היה רחוק אלפי קילומטרים מתדמית השרירן הקשוח של סרטי הפעולה הפופולריים של התקופה. באופן אירוני ובניגוד לריצ'ארד גיר, אל פצ'ינו, סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר ושחקנים נוספים שדחו את תפקיד ג'ון מקליין, וויליס עבד בעברו כמאבטח וכחוקר פרטי אמיתי.

וויליס קיבל משכורת של 5 מיליון דולר עבור הסרט, סכום אסטרונומי לתקופה עבור שחקן במעמדו, אך גם לאולפן כמו לקהל היו חששות מההשקעה. כשנפתח מסע הפרסום דמותו של מקליין נשמרה על פרופיל נמוך. על הפוסטר המקורי של "מת לחיות" מתנוססת בגאווה תמונתו של גורד השחקים המתפוצץ עם הכותרת "40 קומות של הרפתקה צרופה!". פניו של השוטר הניו יורקי נדחקים הצידה וחתוכים לחצי. כשהסרט יצא לבסוף בשנת 88' הבינו האולפן והקהל עד כמה הם טעו.

[*]

בספר המקורי השוטר לשעבר ג'ו לילנד הוא מומחה לאבטחה, כשהטרוריסטים משתלטים על הבניין הוא כבר מכיר את הרקע שלהם ומה הם רוצים. לעומתו מקליין לא יודע על הנס גרובר ואנשיו דבר, הוא בעמדת נחיתות וצריך להשתמש בתושייה על מנת לשרוד. לאחר שגרובר מורה לירות בזכוכית נותר השוטר עם כפות רגליים פצועות ומדממות, הוא גורר את עצמו לשירותים ומתחיל לשלוף רסיסים. עבור דאץ' שייפר מ"הטורף" זה בוודאי היה קל כמו לשלוף קוץ מהאצבע, מקליין מתייסר בכל רסיס, באמת כואב לו. הוא ציני, מפוחד ומחפש עזרה, כלומר אדם רגיל. מקליין לא סופרמן או רמבו וזה היתרון הגדול שלו. הצופה הממוצע יכול להתחבר אליו בקלות ולתהות מה הוא היה עושה באותו המצב.

אבל כל גיבור טוב זקוק לנבל מוצלח ולג'ון מקליין יש את אחד הגדולים. הנס גרובר תמיד חושב צעד אחד קדימה. גם כשמקליין מצליח להוריד את אנשיו אחד אחרי השני הוא שומר על קור רוח. התסריט מעולם לא הופך אותו לטיפש כדי לתת לשוטר יתרון. להפך, ידו של גרובר לרוב על העליונה וגם אם הוא מדבר גבוה, הוא לא פוחד לרדת נמוך ולעשות את העבודה המלוכלכת בעצמו. שני ההרוגים מקרב בני הערובה מתים מידיו, הוא אף מתחזה לבן ערובה בעצמו ומנסה להרוג את מקליין. גרובר הוא אתגר כמעט גדול מדי, מה שהופך את הניצחון הסופי למתוק עוד יותר.

"מת לחיות" הפך לאחד משוברי הקופות הגדולים של שנת 88, כשהוא עוקף בקלות סרטים של כוכבי אקשן גדולים ומוכרים כמו שוורצנגר וסטאלון אבל זה לא נגמר שם. מקטירנן יצר תבנית חדשה לסרטי אקשן. כל סרט בו הגיבור נקלע לתוך מצב חירום בחלל סגור ללא יכולת לברוח ונאלץ להילחם על מנת להציל את עצמו והסובבים אותו מוצג כ'מת לחיות ב-'. לדוגמה "ספיד" הוא מת לחיות באוטובוס, "מצור ימי" מת לחיות על משחתת קרב, "נוסע 57" מת לחיות במטוס והרשימה עוד ארוכה.

הקריירה של ברוס וויליס רק נסקה אחרי הסרט והוא הפך לאחד השחקנים בכלל וכוכבי האקשן בפרט המבוקשים בהוליווד. "מת לחיות" הפך למותג בעל ארבעה סרטי המשך נוספים שזכו להצלחה ברמה כזו או אחרת, אך מעולם לא השתוו למקור. בכל זאת תדמית האדם הפשוט מהרחוב שרק נקלע לאירוע קצת נהרסת כשהוא צובר כל כך הרבה ניסיון בחיסול פושעים. לסדרה אמור להצטרף גם פרק שישי שעל פי השמועה צפוי להיות סיפור מקור של הדמות, אך לא הרבה ידוע מעבר לזה. הדבר היחיד שנותר כשהיה לאורך כל הגלגולים הוא משפט המחץ של מקליין "ייפי קאי יאיי מאד'רפאקר" והוא בכלל לא היה מתוכנן. וויליס ניסה להצחיק את הצוות במהלך הטייק ומעולם לא ציפה שהמשפט יעבור את רצפת חדר העריכה, אבל כולם שמחים שהוא נשאר.

הנס גרובר היה תפקידו הקולנועי הראשון בהוליווד של אלן ריקמן ובוודאי לא האחרון. כמה מתפקידיו הידועים ביותר על המסך הגדול היו השריף מנוטינגהם ב-"רובין הוד: נסיך הגנבים" ופרופסור סרוורוס סנייפ בסדרת סרטי "הארי פוטר". למרבה הצער הוא מת בשנת 2016 ממחלת הסרטן אך ייזכר, בין היתר, כאחד הנבלים האהובים בקולנוע וכאחד האחראיים להצלחה הכבירה של "מת לחיות".

בשנת 2017 נבחר סרטו של מקטירנן על ידי ספריית הקונגרס להיכלל במרשם הסרטים הלאומי של ארה"ב כיצירה בעלת חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית וזה בדיוק מה שהוא. בפני עצמו "מת לחיות" הוא סרט אקשן נהדר. הפעולה, המתח והיריבות בין הצדדים מתפתחים בקצב מופתי, לא איטי מדי כדי שלא ישעמם ולא מהיר מדי כך שניתן לנשום. יש זמן להכיר את הדמויות את הבעיות שלהן אפשר להשחיל בדיחה או הערה צינית מדי פעם ולחשוב מה לעשות הלאה. בתור תופעה תרבותית "מת לחיות" שינה את חוקי המשחק - לא צריך להיות גיבור על או לאכול סטרואידים לארוחת הבוקר כדי להביס את הרעים. אפשר להיות גיבור גם אם הנישואים שלך מתפרקים ואתה מפחד, מיוזע וכואב לך. מותר להיות פגום ובסופו של דבר אנושי.