Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: חלומה של קסנדרה לא מסחרי ולא איכותי

מאת: עמר עין-הבר

נו ילדים, מה עדיף? להיות עני ומאושר (במידת מה) או עשיר ומדוכא, מאוד מדוכא?

בהצהרה שהוא נתן לעיתונאים על סרטו, "חלומה של קסנדרה", וודי אלן אמר: "...זו הפעם השלישית שלי שבה אני מצלם בלונדון - עיר אשר בה ישנו לא רק מזג אוויר אידיאלי לסרטיי, אלא גם האווירה וחוש ההומור מתאימים..." - האם בזה הוא התכוון שסרטיו הפכו לקודרים, אפלים וקרים יותר? שההומור שלו הפך להומור בריטי תפל ומאוד מקומי? האם הוא החליט לבקר את עצמו ואולי קצת באיחור להודות שהוא הזדקן?

[*]

במרכז הסרט שני אחים, שניהם מרוששים, שניהם מותשים מהחיים ושניהם מקווים למשהו טוב יותר. קולין פארל הוא טרי, מוסכניק זוטר שאהבתו להימורים הופכת להתמכרות, וגוררת אותו לחובות גדולים וסבוכת שקרים. אחיו, איאן (יואן מקגרגור) עובד במסעדתו הכושלת של אביו, הוא פוגש את אנג'לה (היילי אטאוול) שאהבתו אליה הופכת גם היא להתמכרות והוא מבטיח לה חיים טובים, בהשקעה בטוחה במלון בהוליווד. אבל לשם כך הוא צריך כסף.

כמו מלאך משמיים מגיע דודם העשיר (טום ווילקנסון) שמציע להם הצעה שאי אפשר לסרב לה - בצעו בשבילי את הפשע הכי נתעב, ואני אתן לכם את כל הכסף שאי פעם חלמתם עליו.

[*]

טרי, שחלומותיו ארציים - החזרת חובות - נשאר גם הוא על הקרקע ומתלבט אם לעשות את המעשה שאין עליו מחילה.

לעומת זאת איאן, שכבר נגע בשמיים, וחלומותיו שמימיים - לגור בעושר בהוליווד - מרחף כל הסרט עם התחושה שהנה, החלום עומד להתגשם, ולא חושב על המעשה, רק על התוצאה. כמה רחוק הם ילכו בשביל הכסף?

אם ווודי אלן ניסה ללכת על הרעיון של טרגדיה יוונית, אז קסנדרה, הינה הדמות היוונית שחזתה את נפילתה של טרויה אך אף אחד לא הקשיב לה.

[*]

אם כן חלומה של קסנדרה היה שיקשיבו לה, שיבינו שהנפילה היא בלתי נמנעת; שמיד אחרי ההצלחה תבוא מפלה גדולה, קשה וכואבת.

בסרטו של וודי אלן, כולם יודעים שהנפילה באה, כולם חולמים, מתעלמים מהמציאות ומהפלה הגדולה שמגיחה מעבר לפינה.

ודי אלן כן מגיע כאן לתחתית נפשו של האדם (תחתית בקבוקו יהיה משפט הולם), אך הוא לא נותן לנו הצופים, להגיע אליה, זה מדכא, נכון, אך זה לא סוחף אותך יחד עם הגיבור להרגשה של "האקדח נצמד לרקה".

[*]

זה משאיר אותך שם, ומשאיר את הסרט בצד אחר ומעניק את התחושה שאלה לא החיים האמיתיים, שאין סיכוי שתגיע לתחתית ככה, זה רק סרט, טרגדיה יוונית, מיתולוגיה, וזו הטרגדיה של הסרט הזה; הוא הוליוודי מדי (למרות שהוא אנגלי). נראה כי וודי אלן יודע שכיוצר אמריקני אסור לו להוציא את הקהל מדוכא מסרט, זה סתם סרט, ואם ראית במו עיניך את סופרמן, מגולם על ידי בן-אנוש, עף לו בחלל, אז למה שלא תאמין לזה שיש כזו אומללות בעולם, למה שתאמין שהסרט הזה הוא לא יותר מבדיה?

בסופו של דבר זה רק סרט, שמנסה גם להצליח וגם להיות סוג של יצירת אומנות לאנשים שאין להם סבלנות לשבת בסרט ארוך וטוב.

וודי אלן כנראה נמצא בצומת הדרכים שאליה מגיעים תסריטאים - ליצור סרט רווחי או איכותי (בית גדול יותר או פסלון קטן מזהב) ובחר לעשות מין שילוב נוראי שהפך את הסרט ללא איכותי מספיק ובהחלט לא רווחי.