Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: יצירה אנושית ונוגעת ללב - בחזרה לכפר

מאת: רון פוגל

סרטו העלילתי השני של הבימאי הצעיר אריק ג'יראדו, "בחזרה לכפר", אינו סרט המתאים לכל אחד. לסרט קצב איטי וכל כולו אומר סגפנות וספרטניות. שם המשחק אצל ג'יראדו הוא צמצום והתמקדות כמעט מחניקה בגיבורים כשמעבר להם כמעט לא קיים דבר.

בקולנוע העולמי (וגם הישראלי) התייחסו לא מעט למעבר של העירוני, איש העולם אל הכפר השליו והשקט המהווה את הניגוד המוחלט לחיי העיר הסוערים. ב"דוקטור הוליווד" מוצא הרופא המלוקק (מייקל ג'יי פוקס) את עצמו בקהילה "של פעם" נוטפת שמאלץ וב"קוקה קולה קיד" מגלה אריק רוברטס לתדהמתו שאי שם בסמול טאון אוסטרליה חברת קוקה קולה ממש לא מעניינת אף אחד ושאולי יש מקומות שהקפיטליזם עוד לא הצליח לכבוש. המסר של רוב הסרטים האלה הוא פשוט "אין תחליף לתמימות של הכפר ולחיים כפי שהיו פעם".

[*]

אצל ג'יראדו אין כמעט הבדל בין העיר לכפר. גיבור הסרט, אנטואן, וידידתו קלייר גרים בעליבות בעיר הגדולה וגם הוריו של אנטואן המנהלים חנות מכולת בכפר קטן בפרובאנס כמעט ולא מצליחים לגמור את החודש. בקיצור לכולם די רע.

כשאביו של אנטואן חש ברע ולא מסוגל להפעיל את קו החלוקה שהוא מבצע בין הכפרים הקטנים בעזרת מכונית ואן ישנה חוזר אנטואן למשפחתו כדי לסייע וכך מחליף עליבות אחת בשנייה. בכפריות של גי'ראדו אין מפלט בין שקיעות נוגות ונופים מוריקים (למרות שלקראת סוף הסרט נשבר הבימאי ומעניק לנו בכל זאת כמה צילומים פנוראמיים של פרובאנס) - בכפר אין נוסטלגיה וחביבות יתר - נהפוך הוא -כשהוא מתחיל להסתובב בין הכפרים הקטנים מגלה אנטואן שגם הלקוחות שלו (שהם בדרך כלל אנשים מבוגרים ובודדים)יכולים להיות מעצבנים וטורדנים ממש כמו כל עובר אורח בעיר.

[*]

ובכל זאת "בחזרה לכפר" אינו סרט מדכא. זהו סרט אמין ואותנטי, סרט שאינו מתיפייף ומציג את המציאות ללא כחל וסרק וזהו גם סרט מסע – וכמו בכל סרט מסע טוב המסע והמעבר מהעיר לכפר אינו המסע האמיתי שעושה הגיבור. תוך כדי העזרה להוריו מגלה אנטואן את עצמו מחדש, לומד להאמין בעצמו וגם להסביר פנים לזולת. אפילו מערכת היחסים הצולעת שלו עם ידידתו עולה בסופו של דבר על פסים חיוביים. יש עוד תקווה בעולמנו המדפרס!

ג'יראדו שצילם בעברו כמה סרטים דוקומנטאריים (וסיפר בראיון שבמקור "בחזרה לכפר" היה אמור להיות סרט תיעודי) מפליא בהצגת אנשים בצורה אמינה - אין כאן דוגמנים ודוגמניות מקרטון, נוטפי סיליקון ובעלי שיניים צחות וכל השחקנים נראו כאילו הרגע נלקחו מאיזה כפר שכוח אל אי שם בצרפת. גם הצגת קו חלוקת מצרכי המזון אנושית ונוגעת ללב.

[*]
כמעט כל צוות השחקנים עושה את מלאכתו נאמנה להוציא ניקולאס קאזאן המגלם את אנטואן שלא מצליח לחלוטין לשכנע בסבלו ובהתלבטויותיו ונראה לעיתים יותר כדוגמן מאשר כשחקן. לעומתו קלוטילדה האסיים - בתפקיד קלייר הידידה – "טורפת" את המסך ומייצרת תפקיד אניגמטי ובעל עוצמה והיא בעיני מעין ביאטריס דל של ימינו (היא רק קצת יותר גבוהה ורזה).

לוקח זמן להתרגל לקצבו השונה של הסרט ולמלנכוליה ששורה עליו, אך ככל שהסרט מתקדם אתה מוצא עצמך נכבש בקסמו ובפשטות שלו.

הסרט אינו יצירת מופת ואין בו מסר חדשני אך בזכות אי הנכונות של הבימאי להתפשר ובחירתו בקו עלילה שאינו מתחנף לרגע אל הצופה מדובר ביצירה ראויה, אנושית ונוגעת ללב העושה חשק עז לצאת לטיול בפרובאנס.