Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: זן ואמנות התיפוף - המתופף

מאת: רון פוגל

סרטו השני של הבימאי ההונגקונגי קנת בי הוא יצור כלאיים המחבר בין יצירה רוחנית לבין סרט אקשן הונג קונגי בסגנון שנות השמונים (הימים שהמאפיה ההונגקונגית הייתה שותפה פעילה בהפקת יצירות מופת כמו "מלך המהמרים" ו"כדור לראש").

הסרט מספר את סיפורו של סיד הפרחח הצעיר (ג'ייסי צ'אן בנו החינני של ג'קי צ'אן) שמתאהב בנערתו של גנגסטר ידוע. כידוע אסור להתעסק עם חברות של גנגסטרים - במיוחד אם אבא של סיד הוא בעצמו גנגסטר מטיל מורא ואימה (טוני לונג שפעם היה נפלא והיום הביטוי "אובר אקטינג" יושב עליו לצערי כמו כפפה ליד).

[*]

סיד נמלט לטאיוון השכנה ושם הוא פוגש את קבוצת "מתופפי הזן" – קבוצה של מתופפים המשלבים בין תיפוף למדיטציה ולאימון באומנויות לחימה עתיקות. סיד נמשך בכבלי קסם אל המתופפים ואל אורח חייהם הסגפני השונה לחלוטין מסגנונו הנהנתני (והמערבי). הוא מחליט להצטרף לקבוצה ואנו כבר די מנחשים מה יהיה בהמשך (חניכה מפרכת, משבר, כוחות חיצוניים שיפריעו ובסופו של דבר הארה וכיבוש המטרה).

הסרט מבוסס על חייהם של חברי "תיאטרון יו" (שהופיעו לאחרונה בארצנו במופע מדהים). לאחר שראה הבימאי את ההופעה שלהם החליט שהוא רוצה לעשות סרט שינציח את חייהם ואת דבקותם המוחלטת בתיפוף ובחירתם בסגפנות ובמדיטציה. אחרי שהופיעו בכמה סרטים דוקומנטאריים הסכימו לראשונה חברי הלהקה להשתתף בסרט עלילתי - כשחקנים לכל דבר. לזכותם של חברי הלהקה יאמר שאין מבחינים כלל בחוסר הניסיון הקולנועי שלהם ומשכנעים במיוחד הם מנהלת הלהקה לי רואה וליו צ'ינג מינג המגלם את "שיפו" המסטר ומנהיג הלהקה.

[*]

כל מי שראה את המתופפים הקוריאנים בפתיחת משחקי סיאול יכול להתחיל להבין כי במזרח כלי הנשק אינו רק כלי נשק וגם כלי הנגינה אינו רק מכשיר להפקת צלילים - אלו מכשירים הממשיכים את הרוח האנושית. בי הבימאי מצליח (בתוך תפאורה הררית מדהימה המצולמת נפלא ובשילוב פס קול משובח) לפרוס בפנינו את קורות קבוצת האנשים המיוחדת הזו העושה מדיטציה וגם מכה בתופים.

ג'ייסי צ'אן מגלם בקריצת עין ברורה את תפקיד הכבשה השחורה שתתקשה לחזור למוטב. רוב הסיכויים שהוא כבר לא יהיה כוכב גדול כמו אביו אך כמוהו גם חוש ההומור שלו צץ ועולה בכל פעם שנדמה שהסרט שוקע לרצינות יתר.

[*]

כל עוד עוסק הסרט במה שמתרחש בין התוף למתופף ובמה שקורה לפרחח הצעיר בדרכו לגאולה - אנו זוכים ליצירה מרתקת ומהפנטת, הבעיה מתחילה כשהסרט חוזר להונג קונג ומציג בפנינו בצורה קלישאית ביותר ואף מופרזת את משפחתו של סיד. מכיוון שאין משל ללא נמשל יתכן וזו הייתה בחירה מודעת של הבימאי להציג בפנינו את העולם ההונג קונגי כנלעג, חסר רחמים ונטול אנושיות לעומת עולמם השלוו וההרמוני של המתופפים. כדאי לשים לב איך בסיומו של הסרט משתלבים החומרני עם הרוחני ואפילו האב הגנגסטר זוכה להכות בתוף.
למרות שהסרט ארוך מדיי ולמרות ההצגה התיאטרלית משהו של עולם הפשע בהונג קונג, הבימאי בי מצליח לספק יצירה לא שגרתית, ענוגה ומלטפת שעושה הרבה כבוד לרוח האדם ולאמונתו בעצמו. מעבר לכך יש כאן גם חגיגה אמיתית לחובבי המוסיקה בכלל ולחובבי התיפוף בפרט.