Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: יחי ההורות החד מינית - כמו כולם

מאת: רון פוגל

סרטו הראשון של הבימאי הצרפתי הצעיר ונסן גארנק עוסק בזוג גברים החיים בזוגיות פסטורלית עד לרגע שבו מחליט אחד מהם כי הוא רוצה להפוך לאבא. בן הזוג לא מקבל את רצונושל השותף לחיים,יש פרידה, יש משפחה מבולבלת וגם בחורה אחת מארץ רחוקה שנכנסת למערבולת שבה שרויים שני בני הזוג.

קל מאד לשלוף את הסכינים ולצקצק בלשון לאחר צפייה בסרטו של היוצר הצעיר והצנוע גארנק. כולם בסרט פוטוגניים להחריד (במיוחד למברט וילסון ופסקל אלבה המגלמים את בני הזוג מנו ופיליפ), העריכה בוסרית, בדיחות מודבקות לסצנות דרמתיות לא תמיד במקום ואין בסרט אפילו (רחמנא לצלן) סצנה מינית אחת בין שני הגברים! ממש קראוד פליזר אמיתי, סרט המתחנף לקהל.

אכן יש לסרט מספר מגרעות והוא אינו יצירת מופת אך בסופו של יום ואחרי מחשבה נוספת, לאור העובדה שכותב שורות אלו נהנה מהסרט, צחק התרגש ואפילו מחה דמעה, השורה התחתונה היא שמדובר ביצירה חיננית שיתרונה בהעמדת נושא חשוב על סדר היום הציבורי.

גארנק מתייחס למערכת היחסים בין מנו לפיליפ כאל מובנת מאליה, חלפו הימים שמערכת יחסים חד מינית הוצגה כאנומליה כמו ב"סיסטר ג'ורג" או כקומדיה ב"כלוב העליזים". בעיני גארנק מנו ופיליפ הם זוג לכל דבר - ואם זו נקודת המוצא של הסרט, המסר שמועבר ממנו לגבי יכולת (או אי יכולת) החברה לקבל את האחר (שבוא בעצם "כמו כולם" כשם הסרט) יוצא בצורה ברורה וחדה יותר.

אחד הגיבורים בסרטה המצוין של אורנה בן דור "אמא לא הרגתי את הבת שלך" - העוסק ביחסים בין שני טרנסג'נדרים שהפכו לגברים- אומר ""הזוגיות שלי עם יובל היא כל כך רגילה ומשעממת, עד שלפעמים גם אני מחפש קצת דרמות גם אצלנו יש קניות בסופר וארוחות אצל ההורים, וריבים על שטויות. אני מתעצבן עליו כשהוא מעיר אותי בלילה, והוא מתעצבן עלי כשאני חוזר מאוחר הביתה".

גם החלטתו של גארנק לא לשחק על הקלף ההומוסקסואלי ולא להראות סצנת מין בין הגברים ראויה לציון. אין כאן רצון ל"החביא" מהקהל הרחב את החד מיניות של הגיבורים אלה. המציאות של זוג גברים החיים ביחד אינה נתפשת בעיני גארנק כסנסציה ולכן גם אין צורך להציגה ככזו. הסצנה המינית היחידה בסרט היא דווקא הטרוסקסואלית (בין מנו לבחורה הספרדייה פינה) ודרכה מנסה גארנק להראות לנו כי מערכת יחסים היא דבר אוניברסאלי שלא חייבים לקטלגו תחת כותרות כגברי, נשי, גיי או הטרו.

מעבר לצמד הגיבורים המגולמים על ידי למברט וילסון ופסקל אלבה בולטת בהופעתה המורכבת השחקנית הספרדייה המוכשרת פילאר לופס דה איילה המצליחה להעביר את דמות האישה הנקלעת בין שני גברים ולא מוצאת את עצמה בתוך משולש אהבה לא שיגרתי.

סרט שהוא קרואסון קטן ומתקתק, מחמם לב ומאד אנושי.