Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ישר לטלויזיה – העץ

מאת: יאיר הוכנר

הבמאית ג'ולי ברטוצ'לי בסרט הקולנוע השני שלה יוצרת דרמה משפחתית קטנה ואינטימית על התמודדות עם שכול אך לא נראה שיש לה דבר מה חדש או מעניין לספר על הנושא הכאוב. התוצאה היא סרט שמצולם היטב אך לא באמת הכרחי לראות על המסך הגדול ואולי דווקא המסך הקטן היה עושה עימו חסד.

[*]

שרלוט גינזבורג בעוד תפקיד תמוה ומיותר עבור שחקנית מבריקה ואיכותית, היא צרפתיה שהתחתנה עם גברבר אוסטרלי חסון והביאה איתו ילדים בלונדינים מתוקים לעולם. כולם מתגוררים יחד באושר ללא עושר בבית מט ליפול צמוד לעץ עצום מימדים ששורשיו עושים שמות בחווה שלהם ובחוות הסמוכות. יום אחד ככה סתם אבי המשפחה מת מהתקף לב והאם המסכנה וילדיה נשארים לבד.

[*]

הילדה שהייתי רוצה לכתוב שהיא נודניקית, אבל היא לא, בטוחה שרוחו של האב התגלגלה לתוך העץ ושהוא מדבר אליה. היא מצליחה להדביק את אחיה ואמה באמונה שלה. גם כשהאם מתחילה לצאת עם אינסטלטור חביב ואף לעבוד אצלו עדיין יש בה את התקווה שרוחו של בעלה עדיין בסביבה. ככה זה, עצים יכולים לתקוע שורשים עמוק בפנים ורק סערות גדולות מהחיים יכולות לגדוע את העבר כדי שעץ חדש יוכל לצמוח במקום הישן.

[*]

הבמאית עצמה שאבדה את בעלה למחלת הסרטן לא מצליחה להציג תובנות חדשות בנושא או לרגש. נראה שהנושא עדיין קרוב מדי אל ליבה והסרט קר ומנוכר כמו הכוכבת שלו המצטיינת בתפקידים לא נגישים. גינזבורג פשוט לא מתאימה לתפקיד, אין לה כימיה עם השחקנים סביבה, היא לא מצליחה לעבור כאם של משפחת הבלונדינים ולא כמישהי שגרה בחור כפרי באוסטרליה.

הדבר היחיד שהצליח להפתיע אותי בסרט "העץ" הוא שהשיר הפותח של הסרט הוא "Weak" המעולה של אסף אבידן והמוג'וז. לפחות יש שיר אחד טוב ולא צפוי בכול הסרט הזה. בסופו של דבר אם אתם חובבים דרמות קטנות שנשכחות במהרה או מעריצים שרופים של הגברת גינזבורג זה הסרט בשבילכם.