משיח: ביקורת סדרה

סלקום TV משיקים היום (ראשון) את סדרת המקור הראשונה שלהם אי פעם, סדרה שנעשתה בשיתוף עם "קשת" ולכן תשודר גם בערוץ זה בעוד מספר חודשים. הסדרה היא המשך/עיבוד לסדרת הרשת האהובה באותו השם "משיח" וממשיכה לספר על בעל האורחן וכוכב הפופ לשעבר שנושא את שם הכותרת, ומסעותיו הפתטיים להגיע למעמד כוכב או לפחות להצליח באופן כלשהו.

משיח (אודי כגן, שגם יצר את הסדרה עם דנה פוליג) מלווה בקאסט של דמויות: עוד מימי היוטיוב מצטרף עמית איצקר כ"זיוי", העוזר החנון וטוב הלב במיוחד של משיח שמקבל באופן משמח הרבה זמן מסך בגרסה הטלוויזיונית. המעבר לפורמט תסריטאי אחר - כזה של סיטקום מקום עבודה קלאסי- מאפשרת העמקה בשלוש הדמויות הראשיות, כשמשיח וזיוי הם שתי צלעות חזקות, נוגעות ללב וקומיות במיוחד מהמשולש.

הצלע השלישית היא מירבי, הטבחית באורחן, שמגולמת על ידי דנה איבגי הנהדרת. מלבדם מופיע כאן גם אבי קושניר בתור ארמונד, אחראי פריזרים, ונטשה מנור בתור המנקה טניה. הדמויות כאן פשוט מקסימות, יצורים מלאי חן והומור שכיף לראות אותם וכיף במיוחד לראות שחקנים מצוינים מגלמים אותם. הכימיה בין חברי הקאסט עובדת ואפשר להאמין שזוהי קבוצת חברים אמיתיים בקלות.

אני שופט את הדמויות בסטנדרטים של סיטקום אמריקני קלאסי. יש בזה גם בעיה מסוימת: מבחינת הסט-אפ, במובנים רבים הסדרה נכתבת ובונה את דמויותיה יותר מדי "לפי הספר" לז'אנר, אם כי היא עושה זאת היטב. יש כאן חוסר מקוריות מסוימת ובהחלט היה נחמד אם המשב המרענן לחלוטין של סדרת הרשת היה עובר כאן מעט יותר. אולי יותר מלנוסחה הסיטקומית הקלאסית, "משיח" נצמדת לנוסחה של מייק שור לסיטקומים. הסדרה מזכירה את "המשרד" בכמה וכמה פרקים, וכן את "מחלקת גנים ונוף" או "ברוקלין תשע-תשע", אבל זה מקום מאוד לא רע להתחיל ממנו וקשה להכחיש שמהקרקע המבוססת הזו "משיח" מפיקה סדרה כיפית ברמות.

בנוסף, מקורית או לא ביחס לכלל הסיטקומים בעולם, "משיח" מהווה צעד התפתחותי חשוב לסיטקום הישראלי, גם אם זה חלקית כי היא מביאה ארצה טעם שבארצות הברית הגיע ב-2005, ולבריטניה כבר ב-2001. יש להומור של הסדרה גם הבלחות של בדיחות שלא היינו רואים בשום סדרה אחרת, שנותנים לה ללא ספק קול וזהות מסוימים משל עצמה. "משיח" היא סדרה עם לא מעט פגמים, מינוריים יחסית, שמתאזנים בקלות אל מול הכתיבה הקומית הקולחת ועבודת הדמויות המצוינת לתוצאה סופית שהיא אחת הקומדיות הכיפיות יותר שהיו פה בשנים האחרונות. הדמויות עובדות היטב במיוחד במושגי הז'אנר: כגן הוא מייקל סקוט ("המשרד") ישראלי-פרובנציאלי מצוין, למשל. אולי טוב פחות בתפקיד מסטיב קארל אבל משמעותית טוב יותר מריקי ג'רוויס. יש כאן משחק יפה עם הישראליות המאוד מורגשת של משיח כדי ליצור משהו חדש לחלוטין מבחינה קומית ואת אחת הדמויות המצחיקות יותר שהיו בטלוויזיה הישראלית לאחרונה. איצקר פשוט מצוין בתור זיו, מעין סיידקיק מנומנם שכאילו הגיע מסדרה אחרת לגמרי ואיכשהו מצליח להיות הלב של הסדרה, הדבק שגורם להכול לעבוד. ואיבגי היא פשוט איבגי, ברור שהיא מעולה.

[*]

(תמונה מתוך "משיח". צילום: מיכל אפרתי)

ההומור כאן נראה לי בהתחלה כמדולל וסתמי מדי, אבל מהר גיליתי שמדובר בבדיחות באמת מצוינות. משהו בשילוב בין ההומור ה"משרדי" לישראליות העלובה כל כך יוצר ציטוטים נהדרים והרבה רגעים מאוד מצחיקים. היבט נוסף של הסדרה שרציתי להזכיר הוא ההיבט המוזיקלי. בסדרה יש, בהקשר העלילתי, הרבה שירים, שהופכים אותה לסדרה מוזיקלית כמעט, ולא מעט מהם פשוט נהדרים כשירי קומדיה. יהיה נחמד אם סלקום ישחררו אותם באופן כלשהו כאלבום או כאוסף ליוטיוב, כי יש הרבה רגעים שמשתמשים במוזיקה בחוכמה קומית ומוזיקלית כאחד.

והערה לסיום: סלקום משחררים את הסדרה בבינג', ככל הנראה כי הם סוג של שירות סטרימינג ורוצים להוכיח את עצמם כאחד כזה וכאלטרנטיבה טובה לנטפליקס ישראל. עם זאת, חשוב לזכור שיש מקום בטלוויזיה לשחרור שבועי של פרק ושידורו בשעה מסוימת, ו"משיח" היא בדיוק הסדרה שמתאימה לכך. כאמור, היא סיטקום קלאסי. היא לא בנויה להיצרך בבת אחת, כי אין עלילה מתמשכת מספיק בשביל זה. היא בנויה להוות נוכחות מסוימת בחיי צופיה, משהו שהם צורכים כל שבוע בשעה דומה, ויש משהו מנחם בפורמט הזה שמתאים במיוחד לסדרות כמו "משיח".

כל פרקי הסדרה יעלו לשידור בבינג' בסלקום TV ביום ראשון ה- 24.6 ובקשת בעוד מספר חודשים. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן