הסדרות הטובות של 2014: מקומות 1-5

אחרי שאתמול הצגנו בפניעכם את מיקומים 10-6 בדירוג הסדרות הטובות של השנה אנו ממשיכים בסיכום הסדרות הטובות ביותר של שנת 2014. והפעם מהם חמשת המקומות הראשונים ומהי סדרת השנה של אתר "סרט"? (אם אתם מעוניינים להימנע מספוילרים פשוט דלגו על סיכום הסדרה שטרם ראיתם):

5. טרנספרנט

שנת 2014 הייתה השנה של "טרנספרנט". רשת המכירות האינטרנטית "אמאזון" החליטה ללכת בדרכה של רשת "נטפליקס" ולייצר דרמה איכותית משלה בניצוחה של ג'יל סולואווי (האחראית על כמה מהפרקים הטובים ביותר של "עמוק באדמה").

"טרנספרנט" מגוללת את סיפורה של משפחת פפרמן היהודיה, הקרירה והמתוסבכת שחיה לה חיים מנוכרים בלוס אנג'לס ונאלצת להתמודד עם יציאתו מהארון של אב המשפחה כטרנסג'נדרית בשם מאורה (ג'פרי טמבור הנהדר). קשה להסביר את חווית הצפייה ב"טרנספרנט" למי שלא ראה, אך די לומר שגלריית הדמויות המורכבת משלושת ילדי המשפחה, האם המטורללת (ג'ודית לייט מ"מי הבוס"), בעלה חולה האלצהיימר וכמובן מאורה בעצמה וחברתה הטובה דווינה, מייצרת פסיפס מרשים של דמויות קשות-מבחוץ-מרגשות-מבפנים המתנגשות זו בזו ללא רחם.

הסדרה מטפלת בנושאים מורכבים כמו זהות מגדרית, זהות מינית, יציאה מהארון, בגידות, גירושין, ימיה הראשונים של הקהילה הטרנסג'נדרית, יחסי מין בין בגירים וקטינים, היחס בין סקס וסמים, פנטזיות מיניות, יהדות, מוות, התמכרות לאהבה, יחסי הורים-ילדים ובעיקר יחסים בין אחים, והכל באנושיות פוצעת ומלאת חמלה.

מלבד מאורה, המובילה את הסדרה בזרוע נטויה, אי אפשר שלא להזכיר את הבת הצעירה אלי (גבי הופמן) שנכנסה לחיינו השנה גם ב"בנות", בתפקיד שהקשה את ההזדהות איתה בתפקידה ב"טרנספרנט", אך בסופו של דבר גרם להתאהבות בה להיות עמוקה הרבה יותר.

לעמוד הסדרה

4. איך פגשתי את אמא 9

אבל למעשה, אין שום ספק ש 2014 הייתה השנה של "איך פגשתי את אמא". לא פחות מתשע שנים ליווינו את טד מוסבי בדרכו לחפש אחר אם ילדיו המדוכדכים, הנאלצים לשמוע את סיפור אינסוף הפרטים הזה. החל מעונה שש בערך, החלה הסדרה בתהליך הידרדרות כה מטאורי שהצפייה בה נהפכה לבלתי נסבלת.

ועם זאת, נשארנו, למה? כי יש לנו יותר מדי זמן פנוי? כי אנחנו ממש ממש אוהבים את ניל פטריק האריס (בארני סטינסון בשבילכם)? או כי גם אנחנו רומנטיקנים חסרי תקנה שמפללים בליבנו שסיפור האהבה הגדול בטלוויזיה יזכה לכבוד לו הוא ראוי. החל מסוף העונה השביעית, היה לנו ברור שהעלילה תגמר בחתונתם של בארני ורובין והעונה השמינית נגמרת בדרכם לחתונה. לכן, העונה התשיעית התרחשה כולה במהלך סוף שבוע אחד, של אותה חתונה מיוחלת.

חלק מהסיבות לכך שהסדרה קרסה בעונות האחרונות היא שה"שטאנץ" של הסדרה נהיה מעיק ומה שהתחיל כרעיון מגניב (הסדרה כולה היא סיפור מנקודת המבט של טד המבוגר) הפך לייאושו המדכא והמפוזר של רווק מיוסר. פחות כיף. ואז הגיעה העונה האחרונה והכניסה שוב סדר בבלאגן, חידדה את השטאנץ, הציבה כללי נראטיב חדשים ומעניינים ובעיקר, העלתה הילוך.זאת היתה כנראה העונה הטובה ביותר של הסדרה מאז החמישית (או בכלל) שליוותה את הדמויות כולן במסע מרגש ומדויק. רבים נזעמו על פרק הסיום, שנתן טוויסט מעט מבאס לרעיון המקורי, אך אם תשאלו אותי זאת טלוויזיה אמיתית- חדשנית, מפתיעה ועם זאת בעלת היגיון מציאותי. הטוויסט הגדול מחזיר אותנו אל סוף הפרק הראשון בסדרה וסוגר את כל המעגלים בצורה נכונה אף יותר מזו שהיינו מצפים לה.

הפרק האחרון הוכיח ש"איך פגשתי את אמא" היא לא קומדיה מטופשת אלא סיטקום בוגר עם רגש כנה, וראייה לכך היא הנאום המופתי שמעניק בארני במעמד לידתה של בתו. סיום אלטרנטיבי, צפוי ואולי מספק יותר (לכאורה) הופץ ברשת אבל אני, כמו יוצרי הסדרה, מצדד לחלוטין בדרך בה בחרו להיפרד מהקומדיה הפופולארית ביותר של העשור האחרון.

לעמוד הסדרה

[*]

3. מד מן 7

עזבו שטויות, זאת הייתה בעצם השנה של "מד מן". הסדרה שהוללה בשבע השנים האחרונות כפיסת הטלוויזיה האיכותית ביותר של העשור, החלה את עונתה האחרונה עם שבע פרקים שהיו מבריקים אחד אחד והעלו ציפיות אדירות לקראת שבעת הפרקים הנוספים, שישודרו בשנה הקרובה ויסיימו את מסעו של דון דרייפר/דיק וויטמן באמריקה של הסיקסטיז.

כמובטח, העונה האחרונה תיגמר עם סוף שנות ה-60 ואכן, הפרק הראשון מתרחש בינואר 1969. אמריקה של 69' רועשת וגועשת ועולמו המבוצר של דרייפר כבר פרוץ לחלוטין. העונה מתחילה עם דרייפר המפוטר, השואב פרטי מידע דרך מזכירתו הנאמנה, דון, בעודו שומר את העניין בסוד מאשתו המרוחקת מייגן.

במהלך שבעת הפרקים סופג דון אינספור טלטלות, השפלות וחיזוקים ומסיים את החצי הראשון של העונה בסוף יולי 69', עם הנחיתה על הירח, באחד הפרקים הטובים ומלאי התהפוכות ביותר שהסדרה ראתה מימיה, ומותירה אותנו עם סוכנות חדשה, פגי חדשה, סאלי חדשה וללא הנישואין של דון ומייגן, וכן ללא ברט קופר. הסיום המוזיקלי המרהיב השאיר אותנו רעבים לעוד ואין לי ספק שהפינאלה של הסדרה תהיה, כנראה, האירוע הטלוויזיוני הגדול של 2015.

לעמוד הסדרה

2. פארגו

מחקו מייד את מה שאמרתי פה מקודם- זאת הייתה השנה של "פארגו". לא מעט גבות הורמו כאשר הוכרז שסרטם הקלאסי של האחים כהן מ-1996 הולך לעבור אדפטציה טלוויזיונית ולמקם את העלילה בזמננו. אבל אם תשאלו אותי, כל מה שאית'ן וג'ואל כהן נוגעים בו הופך לזהב ובשנה שהוציאו את אחד מסרטיהם הטובים ביותר ("בתוך לואין דיוויס") זכינו גם ליהנות גם מסדרת המופת הזו שבישלו ביחד עם הכותב נוח הוולי ("בונז").

כמו הסרט, גם הסדרה מתרחשת במינסוטה המושלגת, אליה מגיע הרוצח הפסיכופט והאלגנטי לורן מאלון (בילי בוב ת'ורנטון המצוין) ופוגש את סוכן הביטוח האנמי-לכאורה לסטר נייגארד (מרטין פרימן המצוין לא פחות, "ההוביט"). המפגש המקרי מתחיל שרשרת של רציחות ההולכות ומסתבכות עם השנים.

הדו-קרב המחוכם בין שתי הדמויות הראשיות הוא אמנם, לכאורה, מרכז העלילה, והוא אכן מותח ומשעשע לפרקים, אך הלב האמיתי של הסדרה נמצא דווקא אצל השוטרת הנלהבת, המקסימה ושובת הלב מולי סולברסון (אליסון טולמן). מולי תופסת את המקום של מרדג' גנדרסון (פרנסיס מק'דרמוט), השוטרת ההריונית האלמותית מהסרט בתור מוקד ההזדהות והשפיות בעולם שהולך ומידרדר לתהום רצחנית.

"פארגו" היא פנינה טלוויזיונית, שהיא לא רק כיפית לצפייה, אלא גם מגדירה מחדש את הקו שבין קולנוע וטלוויזיה. השנה נזכה לצפות בעונה חדשה, המתארת את האירועים שקדמו לאירועי העונה הראשונה ועוקבת אחרי הוריה של מולי בצעירותם, ובה תככב קירסטין דאנסט.

לעמוד הסדרה

[*]

1.בלש אמיתי

בעצם זאת הייתה, ללא ספק, השנה של "בלש אמיתי", דרמת המתח האפלה של HBO. קשה לחשוב על סופרלטיבים נוספים לכל מה שנאמר על הסדרה באמצעי התקשורת השונים, הפרסים המרובים להם הייתה מועמדת ובהם זכתה, תגובות הצופים הנלהבות וחווית הצפייה האישית של כל אחד מאיתנו.

העונה הראשונה של הסדרה עוקבת אחר הבלשים ראסט קול ומרטין הארט, המגולמים על ידי מת'יו מק'ונוהי ו-וודי הארלסון בהתאם. השניים נמצאים בחקירה על מקרה רצח מזעזע עליו עבדו ביחד לפני 17 שנה, כאשר האמת אודות מה שהתרחש שם מוצגת לנו במקביל לאירועי ההווה, שהופכים למרתקים ומטלטלים לא פחות.

יש שטענו שמשחקו המהולל של מק'ונהי הוא מסכת מניירות החוזרת על עצמה ושפתרון החקירה והחיים האישיים של השניים פשטניים, פילוסופים בשקל ואף מוסרניים. אבל אי אפשר להתכחש ליד האמן שטוותה את הפאזל הדו-שכבתי של החקירה (בהווה ובעבר), את השימוש בלואיזיאנה כלוקיישן מהפנט וייחודי, את התחכום הפואטי של המונולוגים של מק'ונוהי, את האימה הצרופה שבזוועות החקירה וכמובן את הסיקוונס-שוט המרהיב של שש הדקות שקינח את הפרק הרביעי. אגב 2015, כמה פרטי עלילה כבר פורסמו לגבי העונה השנייה באונתולוגיה, אך הפיקנטריה המעניינת ביותר היא ליהוקם של קולין פארל, ווינס וואהן, רייצ'ל מקאדמס וטיילור קיטץ' לתפקידים הראשיים.

לעמוד הסדרה

[*]

חוץ מזה, שלא נשכח שהיו לנו גם עונות מצוינות של "לואי", "ויפ", "הומלנד", "משפחה מודרנית" ו"אורפן בלאק", נפרדנו מ"אימפריית הפשע", "חדר חדשות" ו"דם אמיתי" וגם הכרנו את "הנותרים", "אוליב קיטרידג'" ו"לוקינג". מי ייתן ו-2015 תהיה מצוינת לא פחות עבורינו, צופי הטלוויזיה המושבעים של מדור הסדרות באתר.

לחלק הראשון של הכתבה: מקומות 6-10