Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: סמוך על סול - ביקורת פרק פתיחת העונה השנייה

אחרי עונה ראשונה שבה השתחררה מהצל של "שובר שורות" והוכיחה כי היא סדרה מצוינת שעומדת בפני עצמה, חוזרת "סמוך על סול" בעונה שנייה שממשיכה ללוות את ג'ימי מקגיל בדרכו אל התהום, דרך שכוללת לא מעט עליות, מורדות וסיבובים לא צפויים.

העונה הנוכחית נפתחת כמו העונה הראשונה במונטאז' שחור-לבן שמלווה את ג'ימי מספר שנים לאחר מאורעות הסדרה וגם לאחר קורותיו כסול גודמן ב"שובר שורות". בהווה הוא עובד פשוט ברשת מזון מסחרית, שהפחד שלו מהרשויות כה גדול עד שהוא מעדיף לבלות את הלילה בחדר האשפה בו ננעל מלפתוח דלת שתפעיל את האזעקה ואת המשטרה. החריטה על הקיר שהוא משאיר "סול גודמן היה פה" מוכיחה כי זוהי האישיות אותה הוא אימץ לעצמו ולא זו של ג'ימי מקגיל, וזו גם האישיות שתוביל לנפילתו.

העונה שעברה הסתיימה בג'ימי מצהיר כי הוא לא יחזור על הטעות שעשה כשהחזיר 1.6 מיליון דולר שהיו בידיו תמורת העיקרון המוסרי. מעכשיו אנו מבינים - No more mister nice guy. הוא כבר אינו מחויב לדאוג לאחיו צ'אק שהפקיר אותו ומעתה הוא אדון לעצמו. ההחלטה הראשונה שהוא לוקח לאחר ההארה היא לוותר על הצעה יוקרתית ממשרד עורכי הדין אליו חלם להתקבל. הבעיה היא שג'ימי לא ממש יודע מה לעשות עם עצמו. הוא חוזר לימיו כג'ימי "המחליק", שוהה בזהות בדויה במלון יוקרתי ואף סוחף את חברתו קים לטריק במסגרתו הם זוכים בערב שתייה חופשי על חשבון ברוקר מלוקק, טריק שמזכיר את ימיו בעבר בבר בעיירת ילדותו.

[*]

אבל ג'ימי מבין שכך הוא לא יוכל להמשיך לנצח. ההשתעשעות הזמנית הייתה רק הפוגה בדרך לקבלת הצעת העבודה שהוא דחה בתחילה. העוזר הצמוד שמציע לו את כל שיבקש עומד בסתירה מוחלטת לעתיד שלו בעבודה זניחה בה ימצא את עצמו כלוא בחדר האשפה. זה המסלול שג'ימי יעבור, מהאשפתות, לגדולה ובחזרה. הסימן לכך מצוי במתג האור עליו פתק שמבהיר כי אסור לגעת בו. כמובן שהדבר הראשון שג'ימי עושה הוא לכבות את המתג (ועל כן שם הפרק Switch), מה שלא מביא לשום שינוי נראה לעין. אולם ברור שהשינוי שהמתג מסמל הוא השינוי שג'ימי עובר בדרכו להפוך לסול – הרצון תמיד ללכת על הקו שבין החוקי ללא חוקי, לשבור את המוסכמות ולהפר את הכללים הכתובים. הרצון שמאפשר לג'ימי להפוך לעו"ד כה מוצלח אך גם מפיל אותו פעם אחר פעם.

לנו נותר רק ליהנות מעבודת הבימוי המשובחת, מהתסריט שמתמקד בפרטים הקטנים שהופכים למשמעותיים ככל שהעונה והסדרה מתקדמת, מדמויות המשנה המצוינות של מייק (שאת סופו העגום אנו יודעים מראש) ושל קים (שמהווה משקל נגד מוסרי לדמותו של ג'ימי) ומצפייה בסדרה בעלת קצב והומור משלה, סדרה שלא הולמת בך בראש עם פטיש כמו "שובר שורות" אלא יותר דופקת עם הפטיש אט אט ומחדירה את המסמר ישירות ללב הצופים.