סמוך על סול: ביקורת פרק סיום העונה השנייה

סביר להניח ששוט הסיום של הפרק האחרון לעונה השנייה של "סמוך על סול" לא הפתיע את הצופים האדוקים של הסדרה. לאורך שתי העונות שרטטו יוצרי הסדרה וינס גיליגאן ופיטר גולד בדייקנות ובחוכמה את מערכת היחסים הא-סימטרית בין ג'ימי לצ'אק, מערכת יחסים שהיא הקטליזטור של הסדרה והיא שתדרדר את ג'ימי לתהום בה הוא נצפה בסצנת פתיחת העונה כעובד ברשת מזון מהיר.

כבר מהעונה הראשונה מערכת היחסים הזו נבנתה כלא הדדית בעליל. ג'ימי מספק את כל צרכיו של אחיו, בעל החרדה ממקומות פתוחים ומכשירים אלקטרוניים, רק כדי לגלות בסופה של העונה הראשונה כי צ'אק הוא מי שמונע ממנו להתקדם ולהפוך לשותף במשרד עורכי הדין שלו. גם לאורך כל העונה הנוכחית צ'אק עשה ככל שביכולתו כדי לסלק את ג'ימי ממשרד עורכי הדין ולאחר מכן להוכיח כי ג'ימי הוא שזייף את המסמכים של בנק "מסה ורדה" ולפסול אותו מלשמש כעורך דין. על אף שחשדותיו של צ'אק היו מוצדקים בדיעבד, ואנו מגלים במהלך העונה צעד אחר צעד את חוסר היכולת של ג'ימי ללכת בתלם והמעידות שהוא מבצע פעם אחר פעם (כולל גניבת כסף לאורך שנים מקופתו של אביו בחנות המשפחתית), אי אפשר שלא לכעוס על צ'אק, שבתרגיל מסריח במיוחד מנצל את דאגתו של ג'ימי אליו כדי לגרום לו להודות בזיוף שביצע.

הפרק התשיעי הסתיים בקליף-האנגר בו ג'ימי מתלבט האם לסייע לאחיו שאיבד את הכרתו בחנות הצילום ובכך לחשוף את העובדה כי היה נוכח בחנות זו קודם לכן ולהפליל את עצמו בזיוף. הפרק הנוכחי נפתח בג'ימי בבית החולים, אך בעוד אנו חושבים כי הוא ליד מיטתו של צ'אק החולה, מסתירה אחות בית החולים את דמותו של צ'אק וכשהמצלמה נעה החוצה אנו מגלים כי מדובר בסצנה שמתרחשת שנים קודם לכן ברגעיה האחרונים של אימם בבית החולים. ג'ימי מפספס את מות האם שלוחשת ברגעיה האחרונים לצ'אק את שמו של ג'ימי. החלטתו של צ'אק לא להגיד לג'ימי כי אימו קראה בשמו לפני מותה, מראה את הקנאה שמניעה את צ'אק מתחת לפני השטח בתיעובו לג'ימי ומרמזת על העתיד להתרחש בסיום הפרק.

[*]

לאורך כל הפרק עושה ג'ימי סוף סוף רק את המעשים הנכונים. הוא דואג לצ'אק, מחכה לו שעות על גבי שעות בבית החולים, רב עם האחות שמטפלת בו, משמש לו כאפוטרופוס חירום זמני, מגיע לביתו ברגע ששמע כי פרש מחברת H.H.M” " ואף מתוודה בפניו כי זייף את המסמכים רק כדי לעודד אותו ולמנוע ממנו לפרוש, אפילו במידה וצ'אק ימשיך לרדוף אחריו.

אם בעונה הקודמת החזיר ג'ימי 1.6 מיליון דולר במזומן כדי לשמור על עקרונותיו המוסריים ובסיומה הכריז שהוא סיים עם דרך זו, יש להניח כי הבגידה הנוספת של צ'אק בפרק זה, תסיט את ג'ימי לדרך הרבה פחות מוסרית מזו שנקט בה עד עכשיו, עד להפיכתו הסופית והבלתי נמנעת לעורך דין החלקלק סול גודמן, דרך שתסיים בסופו של דבר את דרכו המשותפת עם קים וקסלר, שמבינה לאורך העונה כי ג'ימי לא יכול שלא להמשיך ולהחליק, אך ממשיכה להיות לצידו.

מי שנתיב ההידרדרות שלו הוא מהיר יותר הוא מייק, שהולך ומסתבך במהלך העונה עם טוקו והמאפיה המכסיקנית. בעוד מייק נראה תמיד צעד אחד לפני כולם ורוקם לאורך העונה שורה של מהלכים מתוחכמים בכמה מהסצנות היותר מותחות בסדרה, פרק זה מבהיר כי הוא לא תמיד שולט בגורלו וכי לפעמים יש אנשים שחושבים צעד אחד לפניו. אי אפשר שלא להרהר בסיום דרכו של מייק, הבטוח בעצמו יתר על המידה, כפי שיתרחש שנים לאחר מכן ב"שובר שורות" (היי, עברנו סקירה שלמה על "סמוך על סול" בלי להזכיר את סדרת האב, מה שמוכיח עד כמה הסדרה עומדת בפני עצמה בהצלחה).

ראוי לציין את העובדה כי "סמוך על סול" היא לא רק סדרה כתובה להפליא שסומכת על האינטליגנציה של צופיה, היא גם מבוימת באופן יוצא דופן, שנדיר לראות בטלוויזיה. אם בקולנוע שמים דגש על הבמאי האוטר, בטלוויזיה הדגש ניתן ליוצר וכותב הסדרה. לכן יש לתת את הקרדיט לאופן בו "סמוך על סול" מביעה את עצמה באמצעי מבע קולנועיים, זוויות צילום ייחודיות (עיין ערך הכניסה לניתוח של צ'אק בפרק זה) והדגשה מכוונת של פרטים, כדי להבין עד כמה הסדרה הזו מחושבת עד לפרט האחרון שבה וכל אלמנט ולו הקטן ביותר הוא בעל משמעות, שבאה לידי ביטוי לעיתים רק זמן רב לאחר מכן.

"סמוך על סול" סגרה עונה שנייה מצוינת, שהצליחה להאפיל אפילו על קודמתה. בקצב מדוד, בימוי מהודק, כתיבה משויפת, עלילה ששמה דגש על פיתוח ומתן עומק לדמויות ובסיוע משחק מצוין של הקאסט בראשות בוב אודנקירק הנפלא, היא מצליחה להיות אחת הסדרות המהנות על המסך, מבלי להסתמך על פירוטכניקה, אקשן ללא הפסקה, טוויסטים מתוחכמים ותקציבי ענק (כן, "משחקי הכס" התכוונתי אלייך).