מקגייוור: ביקורת פרק הפתיחה

גל המיינסטרים של שנות השמונים מאופיין באקשן שלו. הוואן ליינרים הקליטים, הרשע המרושע שרוצה להשמיד את העולם והגיבור השרירי שלוקח משין גאן ומפוצץ לכולם את הצורה. אבל "מקגייוור" הציג משהו שונה מסדרות "צוות לעניין" וסרטי שוורצנגר וסטאלון. קם לו היוצר לי דיוויד זלוטוף והחליט שנמאס לו מרובים וגיבורים שהורגים אנשים. כך קם לו אנגוס מקגייוור שעל פניו נראה גיבור די טיפוסי: בלתי מנוצח, משיג את כל הנשים וכמובן שחקן שרירי. רק שבמקום משין גאן, קיבלנו גיבור עם מוסר, סוג של באטמן אם היה שמח יותר. במקום להשתמש רק באגרופיו, נאלץ מקגייוור גם להשתמש במוחו ולמצוא דרך מאולתרת ויצירתית לצאת מכל בעיה ללא נשק חם.

זה עבד. "מקגייוור" שבר את חוקי הז'אנר ונתן לאמריקה מסר מעט יותר חינוכי ביחס לשאר הסדרות. דמותו הבלונדינית של ריצ'רד דין אנדרסון נהפכה לאייקון שמאפיין את האייטיז עד היום. הופקו לסדרה שני סרטי טלוויזיה וסרט קולנוע פרודי בשם "מקגרובר" של SNL.

[*]

(דין אנדרסון בתור הבלונדיני האיקוני בסדרה המקורית)

בין אלפי האנשים שגדלו על הסדרה נמנה ג'יימס וואן, מהבמאים הצעירים המוכשרים ביותר שעובדים כיום. וואן, שמוכר בעיקר כבמאי סרטי אימה כמו "המסור" ו"הרוע שבפנים". הוא החליט לתת כבוד לסדרה וניסה במשך כמה שנים להביא את הבלונדיני המאלתר למסך הגדול. זה לא עבד, הוליווד כבר למדה את הלקח מ"צוות לעניין" והבינה שנוסטלגיה איננה מדברת לזללני הפופקורן. אבל וואן לא וויתר, וביחד עם מפיק הטלוויזיה פיטר מ. לנקוב השניים החזירו את מקגייוור למסך הקטן.

אם לומר את האמת, וואן הוא הסיבה היחידה שנתתי צ'אנס לסדרה הזו. אני לא מאמין בריבוטים ורימייקים, אבל אני כן מאמין בבמאי הזה שעד "מהיר ועצבני 7" אף פעם לא אכזב אותי. מאוד רציתי לאהוב את הסדרה הזו. קיוויתי שוואן יצליח להחזיר סדרה קלסית כמו "מקגייוור" למסכים ועדיין להישאר נאמן לקסם של הסדרה שעברה. כמו שאתם מבינים, זה לא עבד.

הבימוי של וואן הוא כרגיל מעולה. הוא יודע איך לביים אקשן וכמו תמיד איך ליצור אווירה מותחת ומגניבה. הבעיה היא שאי אפשר לבנות סדרה על הבימוי המעולה שלו כאשר כל דבר אחר כאן מבולגן, מאולץ ובעיקר חסר נאמנות לדברים האהובים של הסדרה המיתולוגית.

זוכרים ב-1999 כאשר ג'ורג' לוקאס ניסה להביא את "מלחמת הכוכבים" לדור חדש? אותו הדבר קורה עכשיו. פיטר לנקוב כל כך מנסה לשחזר את האווירה של דור סדרות המתח העכשווית כגון "קאסל" "מחשבות פליליות" וכמובן "CSI", שעבורה כתב את "CSI:NY". הוא שוכח לחלוטין את האווירה של הסדרה המקורית ולא מצליח להמשיך אותה.

הקאסט הצעיר פשוט נוראי. ההבדל בין הדמות של ג'ק דלטון גרסת האייטיז לג'ק דלטון הנוכחי הוא עצום. דלטון היה דמות קומית כיפית שמשקר ותמיד מכניס את כולם לצרות. לפתע מישהו החליט ללהק את ניק סטוקס מ-CSI (ג'ורג' האדס) להיות מין סופר-חייל מרינס שמציל את מקגייוור מצרות. לוקאס טיל (המוכר בעיקר בתור אלכס סאמרס מסדרת "אקס-מן") הוא אולי בלונדיני וצעיר אבל הוא לא מקגייוור, למען האמת הוא גם לא מנסה להיות. הוא מעדיף לשחק מין גרסה אמריקאית זולה של ג'יימס בונד, רק ללא טיפת כריזמה והרבה חיוכים מצועצעים למצלמה.

[*]

("אני יכול לתקן את זה... או שלא" – לוקאס טיל בתור גרסה אמריקאית זולה של ג'יימס בונד)

ברגע מסוים בפרק הבנתי מה הבעיה. מקגייוור הייתה מקגייוור וזו סדרה שמיועדת עבור האווירה הצבעונית של שנות השמונים. סדרה שמיועדת עבור הדור הסקרן שהחל לבנות המצאות חדשות שהתחילו את דור המודרניזציה. כיום אין הרבה מקום לסקרנות ואין קושי המצאתי שמגיע בתשובה אחרת מ:"תחפש בגוגל". מקגייוור הוא לא ג'יימס בונד שיתאים את עצמו לרוח של כל תקופה. יש דברים שעדיף להשאיר מאחור.

"מקגייוור" משודרת החל מ-19.12 בימי שני בשעה 22:45 בערוץ yes Action וב-yesVOD