אטלנטה: ביקורת פרק הפתיחה

לפני שנכיר את הסדרה החדשה "אטלנטה" מבית FX שנכנסת אלינו לסלון החל ממחר, כדאי שנכיר את השם דונלד גלובר יוצר הסדרה כמו גם הכוכב שלה. גלובר הוא שחקן, תסריטאי. קומיקאי ומוזיקאי אמריקאי. אכן, בחור מוכשר ורב פעלים. על קצה המזלג - בגיל 23 היה לאחד מהכותבים של ההפקה המצליחה "רוק 30" של NBC, שיחק בסיטקום "קומיוניטי" באותה רשת ועד כה הוציא שלושה אלבומים והיה מועמד לשני פרסי גראמי ב-2015 - על אלבום הראפ המוצלח ביותר ועל הופעת הראפ הטובה ביותר. את כל אלו ועוד הוא מביא אל היצירה העדכנית שלו- "אטלנטה".

הסדרה גורפת שבחים מכל עבר ומועמדת ל-2 פרסי גלובוס הזהב השנה ולעוד פרסים רבים. היא מסומנת כהצלחה איכותית ויוצאת דופן וכבר משוריינת לעונה נוספת. הגיבור ארן מרקס (גלובר) נשר מהמכללה וחזר לעיר הולדתו מרושש וחסר בית. הוא נתפס כלא יוצלח על ידי סביבתו ובעיקר על ידי הוריו וחברתו (אם בתו הקטנה). אפילו שהם, במובהק, לא מאמינים בו, אנחנו, כבר בפרק הראשון, נחשפים אליו כאמביציוזי. אחראי, לא פזיז וציני.

[*]

ארן פונה לבן דודו "פייפר בוי", ראפר עולה שנמצא בפריצת דרך, בניסיון עיקש לשכנע אותו שהוא מתאים לשמש לו כמנהל והוא אף ממהר להוכיח את הרצינות שלו ואת מה שהוא מביא לשולחן. יש לו שאיפות להצליח ובגדול. אך אל מול הכריזמה שלו מידפקת המציאות. והיא מייצרת קצב משלה. שגם הוא, תורם לאותנטיות הייחודית והבלתי מתפשרת של היצירה הזו.

בסדרה הזו, רב הנסתר על הגלוי. ואולי זו מטרתו של היוצר. קשה לפצח אותה אפילו שהיא, על פניו, מאד ברורה. גלובר פותח לנו פתח לנקודת מבט אחרת ומנסה לגרום לנו לראות ולהרגיש מה זה אומר להיות שחורים בעידן הנוכחי. הוא מייצר עבורנו מציאות, שאנחנו לא מכירים, והמציאות הזו היא אמיתית, מפחידה ולא יציבה. וכן, גם מצחיקה.

הז'אנר הוא כביכול קומדיה אבל המילה כביכול כאן היא מדויקת, מכיוון שיש הרבה מאד רגעים לא מצחיקים בכלל, אפילו טראגיים ובכל זאת העובדה שההומור שזור באופן אינהרנטי מקנה לסדרה את האמינות שלה. כמו בחיים - אנחנו יכולים לצחוק גם כשהסיטואציה קשה במיוחד.

"אטלנטה" משודרת בימי רביעי בשעה 22:00 yes Oh ובכל עת ב-yesVOD