לא קל לצפות בסרטו של פרננדו מיירלס "עיר האלוהים" שהיה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר. הסרט הוא אלים, בוטה וחסר פשרות. אבל בדיוק סיבות אלו הופכות אותו לאחד הסרטים החזקים והטובים שמוקרנים בימים אלו בעיר. העובדה כי הסרט מבוסס על דמויות ואירועים אמיתיים משאירה את הצופה פעור פה, קשה להאמין כי מישהו יכול היה להתנהג כך, או לחיות בתנאים כאלו. הסרט מצליח להוריד את בני האדם המופיעים בו לדרגה של חיות אלימות, אשר פועלות על פי אינסטינקטים. "האם אנחנו בעצם חיות ורק מתחזים לבני אדם אינטלקטואלים שהולכים למוזיאונים וקוראים ספרים?" מסקנת הסרט היא שבתנאים הנכונים, כולנו נפעל על פי האינסטינקטים החייתים שלנו בכדי לשרוד."עיר האלוהים" הוא המקום האחרון בו תמצאו אזכור לאלוהים. שכונת מצוקה בה לא שמעו על המונח "חיה ותן לחיות", אלא רק על "חיה" ואם צריך להרוג כמה אנשים בדרך (אפילו אם הם בני שמונה) אז אין זו בעיה גדולה. מקום שכוח האל לא פועל על פי רגשות אלא על חי ונושם על מאבקי כוח. כבר בסצנת הפתיחה נראית חבורת נערים משחקת בכדורגל אולם ברגע שמכונית הגז מגיעה לעיר, הנערים, התמימים כביכול, שולפים אקדחים ושודדים אותה תוך שהם מכים באכזריות את הנהג.
פרסומת
מיירלס מתמקד בחייהם של בני הנוער, דור העתיד, שבעצם אין לו עתיד ובספק אם יצליח לשרוד את היום הבא. "רקטה" הוא ילד בן 11, שרוצה להיות צלם עיתונות ובינתיים מביט באחיו הגדול וחבריו הקשוחים. "ז'ה הקטן" ילד בן גילו, צופה בחבורה בהערצה וחולם להיות הפושע הכי גדול של "עיר האלוהים" במהלך הסרט הוא גם מצליח.הספור המעניין של הסרט הוא ההפקה עצמה, שנתקלה בבעיות מהיום הראשון, כולל איומים יומיומיים על יוצרי הסרט וכמות שוטרים לא מבוטלת שהיו צריכים לאבטח אותם, כל זאת מכיוון שהבמאי דרש לצלם את הסרט במקום האמיתי. בסופו של דבר נאלץ הבמאי, בכדי להגן על חיי צוותו לוותר בחלק מהמקרים ולמצוא אתרי צילום חלופיים.
דווקא סיפורי האהבה הקטנים שמתפתחים בסרט מועברים בצורה הכי אנושית. אם בחורה יוצאת עם בחור אבל מתאהבת באחר היא פשוט עוברת אליו בלי שהבחור ה"נבגד" יעשה סצנות קולניות או ישתמש באקדחו. בסרט יש מגוון רחב מאוד של דמויות וסיפורי משנה שעוברים כחוט השני בין הסצינות השונות. גדולתו של מיירלס היא שהוא מצליח לחבר אותנו אל הדמויות ולעיתים נדמה כי אנו צופים באנשים שאנו מכירים כבר שנים רבות. מיירלס משלב הומור בחלק גדול מהסרט, וגם ההומור נהייה שחור עם הזמן, העניין הוא שדברים שבתחילת הסרט היו משאירים אותנו המומים, מצחיקים אותנו אחרי שעה, האם הצליח הבמאי להצית את החיה שצופה הקולנוע?בסרט יש עוצמה ויזואלית שכמותה לא רואים הרבה בקולנוע, הוא מצולם באופן דוקומנטרי מה שמחזק את תחושת המציאות שהוא מעביר. העריכה המהירה והזוויות האקספרסיביות משוות לסרט אופי של קליפ, מה שנותן גוון עכשווי ומגניב לסרט שמתרחש בשנות השבעים של המאה שעברה. לא יוצא לנו כאן בארץ לראות קולנוע ברזילאי וחבל, "עיר האלוהים" הוא דוגמה מצוינת לקולנוע שאנחנו מפספסים.לסיכום: "עיר האלוהים" הוא אחד הסרטים הזרים הטובים המוקרנים היום. ולמרות היותו סרט לא קל לצפייה, הוא חשוב, מעורר מחשבה ובסופו של דבר מאוד מהנה. 9 בסולם אלון.
אי אפשר להסיר את המבט מהמסך אפילו לשניה.הקצב מסחרר אבל זה לא בא על חשבון הסיכון בלאבד את הפוקוס.בנוי לתלפיות אבל גם מאוד אלים ולכן פחות יתאים לרגישים מביננו. סרט חזק עם המסר הבנאלי,שהפשע אינו משתלם.
סרט מדהים. מאוד אלים, לא מפעיל מניפולציות רגשיות על הצופה, אלא מתאר בצורה קרה ואכזרית את החיים בפרוובר בריו דה זנירו ואת התוצאות של העוני המחפיר ששרר שם. אל תפספסו
City Of God
סיפורים של שני נערים המתבגרים בשכונות עוני המתמודדות באלימות קשה והצצה אל הסמטאות האפלות בריו דה ז'נרו...כל המשתתפים בסרט אינם שחקנים מקצועיים אלא תושבים של שכונות העוני שזה מדהים בעיניי,אלימות מזעזעת וחיים בלתי נתפסים,סרט שחובה לראות.
ראיתי עכשיו את הסרט בפעם השנייה והחלטתי שאני פשוט חייב לרשום כאן תגובה. סרט מדהים, כ"כ חזק והצילום המיוחד שלו מכניס אותך לתוך האווירה והחיים של עיר האלוהים. עצוב מאוד לראות את המציאות הקשה שבהם הם חיים וכמובן העובדה שיש מציאות כזאת בעוד מקומות נשכחים וזנוחים רבים בעולם.
עיר האלוהים (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות