זהו מותחן פוליטי המגולל את 13 הימים באוקטובר 1962, בהם אירע משבר הטילים בקובה. האמריקנים מגלים כי רוסיה מיקמה משגרי טילים, האמורים להתחמש עד למועד מסוים, ואשר הנם בטווח שיגור יעיל לכמעט כל מקום בארה"ב. הנשיא קנדי (בגילומו של ברוס גרינווד המרשים) ואחיו בובי קנדי, נקלעים לתוך קלחת של אירועים בהם מתנגשים אינטריגות צבאיות, מנהלתיות וממשלתיות. הסרט מובא מנקודת מבטו של עוזרו האישי של הנשיא דאז, קנת אודונל (קווין קוסטנר), אשר שר שיר הלל לכושר המנהיגות תחת לחץ שהפגינו הנשיא ואחיו המנוחים, תוך מניעת מלחמת עולם שלישית.כבר כתבתי בעבר שאני מת על מותחנים פוליטיים, וסרט זה אינו יוצא מן הכלל. חסרונו העיקרי הוא, שהבימוי נעדר השראה, אם כי יעיל למדיי. הסרט וההתרחשויות מובאים כסדרם ובלי לסבך יתר על המידה את הצופה, שיכול בהחלט לקבל מפת התרחשויות ממצה גם בלי לשבת אח"כ ולקרוא סקירה היסטורית על הנושא. גם המתח השזור בסרט יעיל למדיי, אם כי כאן יש תחושה קלה של פספוס מצד הבמאי, היות ומתקבלת תחושה שהיה ניתן לעורר יותר מתח בלבו של הצופה, באמצעים הנכונים. עם זאת, אין הדבר גורע מחנו של הסרט.
פרסומת
ייחודו של הסרט הנו בדמויות. הדמויות משורטטות בהרחבה ובפירוט, מה שגורם לצופה להתקשר אליהן בקלות יחסית. התסריט משתף את הצופה בלבטים של שלוש דמויות המפתח: הנשיא, אחיו ועוזרו האישי. המשחק המשכנע באמת הוא של ברוס גרינווד, המגלם את הנשיא ג'ון קנדי - שחקן מרשים, כריזמטי ונאה, שמשכנע מאד בתפקיד הנשיא המנוח. קווין קוסטנר, כהרגלו, לא מבריק, ואולם הוא משתלב היטב בנוף העלילתי, ולפחות לא מכשיל אותו.התסריט גם מרמז למשקעים שיותיר המשבר גם באומה האמריקנית, אשר צפויה להתאבל על אובדן נשיאה הנערץ החל מהשנה שלאחר מכן, ברומזו כי היו אלו גורמים צבאיים וממשלתיים שחברו יחד להתנקש בחיי הנשיא, אשר ביכר את דרך השלום על פני דרך המלחמה. לכל אורך הסרט מנסים יועצים צבאיים וביטחוניים לשכנע את הנשיא בדבר הצורך בהתקפה על הרוסים (כנראה, לפי הסרט, משום שהם היו מעונינים בצבירת כוח עצמי ובהגדלת תקציבים), חרף התנגדותו של הנשיא וניסיונותיו למצוא פתרונות מתונים של הידברות.
לסיכום: מעניין מאד, אינטליגנטי, פיסת היסטוריה. 8 בסולם יגאל.