לא תמיד הולך טוב בחיים, בייחוד כשהמטוס שלך מתרסק באמצע המדבר המושלג של אלסקה. ליאם ניסן מנהיג את חבורת הפועלים שניצלו במסעם לשרוד כנגד כל הסיכויים. אה כן, גם יש כמה זאבים רעבים בדרך.
ג'ון אוטווי (ניסן) הוא צלף המועסק על ידי חברת קידוח נפט במטרה להרחיק את החיות הטורפות מהעובדים, אשר מתמודד בקושי עם העבר שרודף אותו. דווקא ביום בו היה אמור לחזור לשקט בבית המטוס מתרסק והוא צריך להתאמת לא רק עם איתני הטבע אלא גם עם עצמו. אליו מצטרפים שלל דמויות בנאליות למדי שדי במהרה נותנות לו את אמונן ועוקבות אחריו באופן עיוור גם כאשר ההצעות הן מטורפות. עם הקור העז, הרוחות והטורפים הקשוחים המסתובבים באזור, התקווה לשרוד את השבוע הופכת לתקווה לשרוד את היום ואז את הלילה. את תחושת המצוקה קל להרגיש כאשר מצליח הבמאי ג'ו קרנהאן לתת לכל דמות את המרחב האישי ואת הרגשות שלה.
פרסומת
ג'ו קרנהאן אמנם מוכר בעיקר מהסרטים "A-Team" ו"לחסל את האס", אולם הסרט דומה ל"נארק" משנת 2002. הסרט מתאפיין בשוטים מחוספסים ולא יציבים התורמים לתחושת האבדון וחוסר הוודאות. כמו כן, הוא שוב מוכיח את שליטתו ביצירת אקשן ומתח החל מההתרסקות הפתאומית מצליח קרנהאן לשחק בצופה, למתוח אותו אל קצה הכיסא על ידי איומים קיומיים על הדמויות. את היצורים הפראיים הוא החיה על ידי שימוש בשחקנים בתחפושות, בובות ואף חיות מאולפות, הכל בשילוב עם טכנולוגיית מחשב שאפשרה לו להגיע אל הדקויות הקטנות ביותר ולהעביר את האימה אל מעבר למסך.
עם זאת, בין הסצנות המותחות, הוא נכשל ליצור כל סוג של עומק. הדמויות שבלוניות ומוכרות (הקשוח שבעצם פוחד עמוק בפנים או הספרדי המאמין עם לב זהב) וכן גם הניסיון ליצור קונפליקט ביניהן נראה נדוש. אפילו הניסיון לערער את יציבותו של אוטווי הגיבור, אשר הפך לאובדני מאז מות אישתו, נראה לא אמין. קרנהאן כנראה שכח שאל דמויות צפויות מתלוות תגובות צפויות, ולכן ככל שמתקדם הסרט, עולה רמת הקיטש ופוחת המתח.הסרט מנסה לחבר את הצופה אל המסע האישי שנכפה על הדמויות, כפי שעשה דני בויל ב"127 שעות", רק חבל שהם כשלו ליצור את הבסיס האישיותי בדמויות הנדרש למשימה זו.
ליאם ניסן מצליח להיכנס שוב אל נעליו הקשוחות של המנהיג, ובהופעה דומה לזו מ"חטופה", הוא תופס את דמות המנהיג המוכר לו. אמנם די במהרה ניתן להבחין כי השחקן הוותיק נראה תשוש ולא במיטבו, כאילו היה עייף בכדי לחקור לעומק את המטען הרגשי של הדמות. הדבר מתבטא במעבר ההרמוני בקושי בין האופי הלוחמני והרגיש שבו.
"שטח פראי" הוא סרט המסתכן בחוק הבלתי כתוב של קולנוענים ויוצר סרט שבמרכזו נמצא שלג והרבה שלג. הוא מציע מסע נדיר למדי בנופיה הסודיים והמבודדים של אלסקה (או יותר נכון קולומביה הבריטית בה צולם הסרט). אולם, מעבר לנופים היפים תמצאו חלל רב אותו מנסים היוצרים למלא ברגש שמרגיש מאולץ וממוסחר. בקיצור, הוליווד במיטבה.
שם: תדהרגיל: 51משחק משובח של ליאם ניסן ושל שאר השחקנים.אחד הסרטים הטובים של ניסן בעשור האחרון.ואי אפשר להתעלם כמובן מהנופים המרהיבים שמלווים את הסרט.הדבר היחיד שקצת צרם לי זה הצגתם הלא אמינה של הזאבים בסרט.הגודל,התוקפנות והחוזק הפיזי מוגזמים מאוד ביחס למציאות.
שם: גל בורגנהגיל: 44הסרט מאכזב,צפיתי בו בגלל השחקן שאני מאוד אוהב ליאם ניסן, אחד הסרטים הפחות מוצלחים ,הישרדות בתנאים בלתי אנושיים עם סכנות קבועות של להקת זאבים רצחניים,הרבה שטויות יש בסרט ואפשר לוותר.
שם: דב ישראליגיל: 36The Grey
עובדי אסדת נפט שורדים התרסקות מטוס בשממה מרוחקת באלסקה הקפואה,תוך כדי הם נאבקים בפציעות ובלהקת זאבים רצחנית...ישנם קטעים דיי מקפיצים בסרט,נוף משגע,צילום טוב,אבל הסרט בגדול סביר לא מעבר.