בין ההרים הירוקים של דרום צרפת נמצאת אוכלוסיה חלשה ואפורה וסיפור צבוע בדם אדום. כריסטוף רגיה לוקח אותנו אל שוד שיוצא מכלל שליטה ומערער את חייהם של כל המעורבים.פרנק, פועל פשוט המתקשה לגמור את החודש, מגלה במקרה כי עומדים לסגור את המפעל בו הוא עובד ושהמעסיקים עומדים לגזור קופון על גבם של העובדים. יחד עם ידידו הטוב והמתוסבך, מקס, הוא מחליט לשדוד את כספת המפעל לילה לפני הסגירה הפתאומית. השוד תופס תפנית מפתיע כאשר גופות לפתע נערמות, שוטרים מושחתים רודפים אחרי מסמכים מפליליים, העיר גועשת ממחאות ובמרכז ניצבים הגיבורים ובני משפחותיהם.
פרסומת
השקט הפסטורלי של מארסיי הופך בהדרגה למותח. הקרשנדו חוזר על עצמו מספר פעמים, ובכל פעם בעצמה עזה יותר כשהדמויות ניצבות בפני סכנות גדולות ודילמות קשות יותר. אולם, המתח תמיד מלווה ברוגע איטי שלא מצליח להשתלב כהלכה עם קצב הסרט ויוצר בלבול. כריסטוף לאגה, במאי הסרט, מעמיד את הגיבורים בצמתי דרכים בהן עליהם לבחור בין האמונה והמוסר שלהם או כסף והבטחה לחיים טובים. בדומה לדמויות, קהל היעד העיקרי של הסרט, האירופאי, נמצא כיום באמצע מערבולת כלכלית וחברתית בה העוני חוגג והסוציאליזם נשבר וזה נראה שהסרט מנסה לנגוע בדיוק בנקודה חלשה זו.הדמויות הראשיות, בניגוד לסרטי שוד רבים, הן פגיעות ומלאות פגמים. פרנק מנסה לשכנע את אשתו המוסרית לברוח עימו לחו"ל וניסיונו של מקס לשכנע אשתו לשעבר לברוח גם כן, חושף את הנפש המצולקת שלו המסתתרת מתחת לקעקועים. שני הזוגות נאבדים בתוך האפלה הלוחצת עד שהם הופכים לאובדי עצות. באופן סיסטמתי, ככל שהלחץ גובר והסכנה מתעצמת, פרנק ומקס לא מגלים תכונות אופי הרואיות אלא שיקול דעתם קורס, ההיגיון אובד ומתחלף בהחלטות פזיזות. מעשים אלו מחזקים את האנושיות הרבה שלהם.
רגיה לא ניסה ליצור סרט שוד קלאסי שמטרתו היחידה היא להזרים אדרנלין בקרב הצופים. אולם, למרות שהוא ניסה להעביר את העומק הרגשי של הדמויות בצורה לא מלודרמטית ע"י משחק מרשים, אי אפשר להתעלם מתחושת פספוס בפונקציות הבסיסיות של הסרט. המתח שמנסה להיבנות בכל פעם מחדש לאחר מספר סצנות איטיות ודרמתיות מעייף והבחירה בסוף שמח והוליוודי מאכזבת ונוגדת את אופיו הדרמטי.
סרט שמדגיש את הקשיים בחיי עובדים שמתקשים לקיים חיי משפחה מספקים בעקבות בעיות כלכליות.הבימוי והמשחק כנים ומציאותיים.כדאי ללכת ולחשוב לאן אפשר להגיע בעקבות מצוקות בחיים.