טד | ביקורת סרט

אל האולם התקרב גבר עם שני ילדיו הקטנים, נלהבים לקראת סרט על חברות בין בחור לבובת הדובי שלו. אך אז לקחה הבחורה בכניסה לקולנוע את האבא הצידה ולחשה לו ש'אולי לא כדאי, זה ממש לא סרט לילדים...'. האב המבולבל הכניס את ילדיו בכל זאת. יחד עם השלושה, צפיתי בהתפתחות החברות בין ג'ון, ילד לא מקובל, לבין טדי, הדובי החמוד והחבר היחיד של ג'ון, שהתעורר לחיים לאחר משאלה קסומה. אלא שאז חולפות להן 27 שנים. הדובי המתוק הפך למסום, אלכוהוליסט חובב מין וג'ון לכלומניק שלא עשה דבר עם חייו, חוץ מתחזוק זוגיות כושלת עם לורי (מילה קוניס).אני חושב שברגע זה האב היה צריך להתחיל לדאוג, טדי וג'ון יושבים בדירתם, מעשנים, משתכרים, רואים שידורים חוזרים של סדרות מהאייטיז, עושים באנגים, פטריות, קוק, מדברים גסויות ומבלים להנאתם, גם אם הדבר מעורב לעיתים בזונות והפרשות אנושיות. מקווה שהאב יצא בחלק הזה כי מכאן זה רק נהיה קשה יותר. כמו שכבר הבנתם, האטרקציה המרכזית של 'טד', סרט הקולנוע הראשון של סת' מקפרליין , יוצר סדרת האנימציה הפרועה 'איש משפחה', נעזר בסרטי 'ילד פוגש ישות לא טבעית אך שובת לב והם נהיים חברים בהרפתקאה מופלאה' ('חברי הדרקון אליוט','לילו וסטיץ'' וכמובן 'אי.טי'), אבל הופך אותו לחלוטין לתוך עולמו המופרע וחסר הגבולות. רוב העלילה וההומור בסרט סובבים סביב מערכת היחסים המשולשת של ג'ון הילדותי, לורי הבוגרת וטדי הדובי המסומם וחולה המין. ההישג הגדול של מקפרליין הוא שהוא מצליח לברוא בתוך העולם הריאליסטי שהסרט מתקיים בו, דמות המזכירה את החייזר 'אלף' על קראק, ועם זאת להשאר אמין והגיוני לחלוטין.מרק וולברג ומילה קוניס (גם היא מדובבת בוגרת 'איש משפחה') הם שחקנים כריזמטיים, בעלי תיזמון קומי מושלם והם גם מאוד יפים. השניים מגיבים בטבעיות למצבים המופרכים שטד מוביל אותם. יחדיו הם יוצרים שלישייה עם דינמיקה עובדת ומפתיעה. גם היחסים הרומנטיים מתפתחים באמינות וכשצריך, הסרט מצליח לרגש. כי אחרי הכל, מקפרליין, שהסדרה הפופולארית שלו אנושית כמו אתנחתא קומית ב'נדל האנושי', יצא לעשות סרט שמדבר על התבגרות. אולי זה לא במקרה שהוא הציב את קולו שלו בדמות המצחיקה ביותר, אך גם זו שתוקעת את הגיבור בעולם הילדותי. באופן מפתיע למרות ההומור הגרוטסקי מקפרליין מצליח לטעון את הסרט בבסיס רגשי מתוחכם למדי שמעניק לסרט עומק.גם עולם הבוגרים מלא בדמויות מגוחכות כמו הבוס המטרידן של לורי (ג'ון מק'הייל מ'קומיוניטי'), האב הפסיכוטי שרוצה את טד לעצמו ולבנו (ג'ובאני ריביסי הגאון) וסם ג'ונס (מסדרת הקאלט האמריקאית 'פלאש גורדון') בתפקיד עצמו- שחקן עבר מסטול. בכל זאת, גם הדובי, וגם מק'פרליין צריכים להתבגר. אבל כאן מתחילה הבעיה של הסרט: מק'פרליין ניסה להכניס את קומדיית הקונספט הפרועה שלו לז'אנר של 'מבוגרים', ונראה שבאיזשהו שלב החליט שהוא צריך יותר 'בשר'. לצערנו, זה הוביל לכך שהמערכה האחרונה מאבדת לגמרי את הקסם שלה ומנסה להעתיק רגעי שיא מקומדיות רומנטיות בצורה שלא מתאימה בכלל לשאר הסרט. חוסר הבנה טראגי, מרדף חסר תקווה, אויב מפתיע, טוויסט. כל מה שנותר מהשגעון חסר הגבולות של הסרט נותר בדיאלוג שנון בסיטואציות בנאליות.ועם זאת, גם אם מדובר בעלייה לשם ירידה, זאת חתיכת עלייה. מק'פרליין יצר כאן סרט קייצי שונה, אפקטיבי, מצחיק, מקסים ויותר מכל- מגניב. כי בסופו של דבר, הקהל סביבי השתולל מצחוק ללא הפסקה. חלק מהקסם הוא שכולם 'התאכזבו'- גם אלו שציפו לפרק של 'איש משפחה' באורך של שעה וחצי, גם אלו שציפו לראות קומדיה רומנטית עם וולברג וקוניס ובעיקר אלו שציפו לסרט ילדים מתוק (ואבוי לאותו האב המסכן והשאלות שהוא יצטרך לענות עליהן). תבואו בלי ציפיות ועם ראש פתוח, מובטחת לכם חוויה... לא שגרתית, וכיף גדול. טד (לחצו לפרטים נוספים אודות הסרט)