הסרט הזה הוציא אותי מהורהר מאד. מדובר בסרט לא קל, המגולל את סיפורה של סופרת אמריקנית ושמה בוורלי דונופריו (דרו בארימור), למן היותה ילדה פוחזת וצחקנית ועד להיותה כבת 35, אם לילד בן 20. הנערה בת הפועלים מעיירה קטנה בקונטיקט מטפחת חלומות שאפתניים על לימודי ספרות באוניברסיטת NYU, וברור לה כי המעבר העתידי לניו יורק הוא רק עניין של זמן. את ריי האסק (סטיב זאן) היא פוגשת במסיבה, הבחור בן ה- 18 המחוספס והלא כל כך מבריק, בלשון המעטה, מהווה בשבילה תחליף לדבר האמיתי - מלך הכיתה שדוחה את חיזוריה בלעג רב. ריי מתלהב ממנה מיד, רק כדי לגלות כמה חודשים מאוחר יותר על הריונה הבלתי צפוי. מעתה ואילך כל חלומותיה של בוורלי בת ה- 15 מתנפצים לרסיסים על ידי המציאות הקשה המוטחת בה מדי יום ביומו, ומנערה קלת דעת וחולמנית היא הופכת לאשה קשה ודעתנית, אשר נאבקת על רצונותיה, גם אם הדבר כרוך במירור חייהם של הסובבים אותה - ובייחוד חייו של בנה.הסרט מובא מפרספקטיבה בדיעבדית, ומשכך מהווה חשבון נפש הן בוורלי עם עצמה, והן של בנה הקטן ממנה בסה"כ בכ- 15 שנים. ככזה הוא מלא הומור דק, אבל עצב עמוק - עצב על חלומות שנגנזו, עצב על קורבנות שהוקרבו, ועצב על חברויות שקמלו. אל תטעו בפרסומות המבטיחות לכם דרמה קומית - אכן יש קטעים קומיים, ואכן יש קטעים דרמטיים, אולם הסרט הנו בבירור סרט מלנכולי מאד. ועם זאת הסרט מלא גם באופטימיות - המאבק העיקש שמנהלת הנערה שהאמהות קפצה עליה בן לילה, כנגד כל התלאות שהחיים מזמנים לה, וכנגד הסביבה המדכאת בה היא חיה, מזרים המון מוטיבציה ואנרגיה לצופה, ומצליח לעורר מחשבות בלב הצופה והרהורים, כיצד והאם היה הוא מצליח באותה נקודה בה עומדת הגיבורה, לנהל את חייו נוכח הסיטואציות הלא קלות המזדמנות לו.
פרסומת
הבמאית פני מרשל חברה שוב למפיק ג'יימס ל. ברוקס שעבד עמה בעבר ("ביג"), וביחד הפיקו סרט משפחתי קטן ואינטימי על החלומות שלנו שהולכים ונדחקים לקרן זווית ככל שאנו מתגברים, ועל משמעותה של חברות, אימהות, זוגיות ומשפחה. הסרט לא מציב לעצמו מלכודת ולא מקריב עצמו קורבן לקלישאות שחוקות, אלא מהווה יצירה מקורית ורעננה כשלעצמו. דרו בארימור מוכיחה שהיא מסוגלת לסחוב תפקיד ראשי בכבוד, אם כי משחקה נראה לעיתים מעט עייף וחסר חיים (אולי ניתן לייחס זאת למשברים האישיים בחייה במהלך הסרטת הסרט), וראוי לציין לחיוב את השחקנית החדשה בזירה ההוליוודית, בריטני מרפי שמה, שמצליחה לשעשע ולרגש בתפקיד חברתה הטובה של בוורלי, פיי.לסיכום: יפה, קטן, עצוב ומעורר מחשבות. 8 בסולם יגאל.
היי אנשים זאת שוב אני (רעות)!
ורציתי לתקן כמה דברים מהתגובה הקודמת שלי:
1. תחקו=תחכו
2. התגובה של מי שאחרי שקרית לגמרי!! הוא כתב שטויות!!
וזהו..
ביי
שם:רעותגיל:13/03/2002 15:40:41
1/10
הסרט ממש אבל מ-מ-ש דפוק ומשעמם!!
כשראיתי אותו הלכתי באמצע!
אין טעם ללכת לראות אותו כי אתם סתם תצטערו על ה-30 ש"ח!
במקום זה לכו לסרט שווה...
כמו קרוסרואודס עם בריטני ספירס!
הוא מגיע למסכים בישראל ב- 14.3!
אני ראיתי אותו בארצות הברית לפני כמה שבועות והוא סרט ממש יפה וחמוד לאללה! מתאים לבנות בעיקר אבל גם לבנים!
ועכשיו קצר ולעניין - הבחורים של חיי זה סרט פשוט חרא! סלחו לי על המילה אבל פשוט זאת המילה הכי מתאימה!! אנשים נרדמים ממנו! (ראיתי...) וקרוסרודס סרט שווה לאללה לבנים\בנות אז אל תחקו שזה ייצא בדי וי די\וידיאו...!!
אז ביי ביי ותשמעו לעצותיי
שם:שי שרמןגיל:09/02/2002 05:37:56
9/10
סרט מאוד מגוון. מזכיר קצת בסיגנון האימירה את אמירקן ביוטי אך בצורת ז'אנר אנ-ציני לגמרי.
הסרט הזה מחולק לשני קטעים לא כרונלוגים:
1. קטעים מצחיקים בטירוף עם הומור אינטלגנטי ואמיתי.
2. קטעים קורעי לב עם אירוניות ששמים לב אליהם גם בהקרנה הראשונה אבל לא כמו בהקרנה שנייה למרות שראיתי אותו רק פעם אחת.(אני תמיד עושה שיחזור מדוייק של פרטי הסרט שרוב האנשים לא שמים לב אליו). בנוסף הסרט מחודד מאוד ומאוד נוגע וכואב. אפילו הייתי אומר לא ללכת עם מצב רוח טוב, הוא יהרס לגמרי ע"י הכאב האכזרי והרומס של הדמויות.
לזכות הבימוי אני חייב לציין שגם הקטעים המצחיקים בסרט וגם הקטעים קורעי הלב מלווים בתחושת מחול יחודית וריצודים בין שני המצבים שברקע יש צבע ברור מאוד של אפרוריות ראליסטית. בקיצור אני מאוד ממליץ לראות אבל לא כיציאה ובילוי של ערב שישי אלא יותר כנקודות מחשבה על החיים.