הכותרת הראויה לדבר המפלצתי הזה הייתה, לעניות דעתי, "סרט רע". כמובן, שכדרכם בקודש של סרטים גרוטסקיים מעין זה, הוא עוד עשוי להפוך לסרט פולחן, ולהוות אמצעי של מבקרי קולנוע כאלה ואחרים להראות כמה הם ידעניים ובעלי טעם, בנסותם להראות כמה הסרט מורכב וטעון.אבל האמת, אעיז בחוצפתי ואלחש, היא שהסרט הזה פשוט גרוע. מה זה גרוע? כמה שרק תרצו. יש פעמים שאני מתפלא כיצד במאי ובעל סטיות מיניות אפלות מקבל תקציב להרים את ההפקה שתשחרר לעולם את הדפיקות הרגשית שלו, אבל כנראה אוותר בודד במערכה גם בנקודה זו...
פרסומת
הסרט חושף בפנינו סיפור מעניין כשלעצמו. בובי (ניק סטהל) ומרטי (בראד רנפרו) הנם חברים מילדות. החברים הכי טובים בעולם, כך נראה. אלא שבובי הסדיסט והברוטלי מתעלל כל הזמן בחברו הנדכה והכנוע, המשמש לעיתים אף כשק חבטות של ממש. כאשר הם פוגשים את אלי (ביד'ו פיליפס) וליסה (רייצ'ל מיינר) בדייט כפול, ליסה מתאהבת במרטי הכנוע לאחר שהיא מקיימת עמו יחסי מין במכונית. דבר מוליך לדבר, והליסה ומרטי אוספים סביבם חבורה סמרטוטית של עלובי נפש בני גילם, וקמים על בובי ורוצחים אותו נפש.עכשיו מה כל כך רע בחומרים האלה? לא החומרים עצמם, אלא הדרך. חציו של הסרט גובל בפורנוגרפיה זנותית לשמה, והבמאי עושה כל מאמץ ולא חוסך דבר מאיתנו על מנת שכל יצרינו המיניים יסופקו... יתרה מכן, החצי השני של הסרט מתאפיין בדיאלוגים שהמלה השלטת בהם, על כל צורותיה והטיותיה, הנה FUCK . כן, כן, תארו לכם דיאלוג אינסופי ומתמשך, רציני ואיכותי, המורכב ממלות קישור והמלה FUCK. ואני לא מדבר על כמה פעמים שחוזרים עליה. פשוט תעמדו עם סטופר ותמדדו כמה פעמים אומרים FUCK במהלך 60 שניות. ככה הסרט גם נראה.
אבל, וזה האבל, לצערי אני חייב גם להגיד מלה טובה על הבמאי. יש לו כישרון להמחיש כמה רקובה החברה האמריקאית, כי כנראה הגועל נפש חלחל לי קצת לתת ההכרה. הסצנות הנן אפקטיביות לעיתים, במידת מה. גם התפיסה החזותית, ומשחק המצלמה האמוציונלי משאיר רושם על הצופה, אם כי פחות במודע מאשר הסיפור. יש לו כישרון ותיזמון לעיתים ללכוד רגעים בצורה ממצה. וזה כל אשר אוכל לומר לזכותו.התפיסה של הבמאי קלארק, כפי שהעיד עליה בעצמו הנה: "מדוע לא להראות את המציאות המכוערת כפי שהיא? איני רוצה להיות אחראי לכך שאטעה אנשים אחרים". ואכן, בכך הוא הצליח, אלא שאיני בטוח אם המציאות המכוערת שלו היא אותה מציאות מכוערת אשר שלטת בכל, ואיני בטוח אם מה שהוא עושה אינו דווקא הדבר אשר מטעה אנשים אחרים הצופים בסרטיו.האם החבורה הרקובה והשטחית של ערסים נוסח ארה"ב שלארי קלארק מראה לנו בסרט היא פני החברה האמריקאית? לא נראה לי. האם האימבצילים שלא מסוגלים להוציא משפט בנוי בסבירות מבחינת תחבירו, הם אכן הנוער האמריקאי הרקוב אותו מנסה הבמאי להראות? ממש לא. ההתיימרות של הבמאי להכליל ואף לדגום מדגם מייצג כלשהו של הנוער האמריקאי, לא רק שהיא חוטאת בשחצנות והתנשאות, אלא הנה מזויפת בעליל, ונועדה לשמש למטרה אחת בלבד לדעתי - שימוש בחומרים אפלים כדי לספק את יצרו של פרנקשטיין, שברא את המפלצת הזו. מדהים לראות כיצד חומרים טובים הולכים לאיבוד בידיים הלא נכונות. לסיכום: גרוע, שטחי, לא מעניין. 4 בסולם יגאל.
אחרי שקראתי עוד כמה תגובות על הסרט אז כניראה שיש אנשים שלו מבינים בכלל את המשמעות של הסרט!!
נכון שהיה הגזמה אם כמה סצינות אבל אם תשימו לב לפי דעתי זה לא מה שהסרט ניסה להעביר אלה משמעויות אחרות!!!
ובכלל זה יותר כואב לגלות שבסוף זה היה מקרא אמיתי...
אז המלצה תיראו תסרט ובמקום לרדת על הסרט תיזרמו אליו ותנסו להבין תמשמעות האמיתית שהבמאי רצה להעביר דרכו..
נ.ב מי שאמר שהשחקנים גרועים אז הוא בכלל לא יודע על מה הוא מדבר (במיוחד בראד רנפרו שהיה הכי טוב!!
שם:cradle of filthגיל:1511/06/2004 10:13:46
10/10
הנה אני יושב לי בבית בחופשת סוכות ומחפש לי סרט טוב שאפשר להעביר איתו את הזמן .
העברתי לערוץ 4 בשעה חמישה לעשר , אני קורא תקציר של סרט שנקרא - ילד רע .
כאשר אני קורא אותו אני רואה שעומד להיות בסרט הזה , סמים , סקס , וחבורת של מופרעים ואז אני אומר לעצמי וויייי אני עומד לראות ברט טוב .
בשעה 10 כשמתחיל הסרט ועד סופו אני מסתכל עם פה פעור למסך ונהנה מכל מה שאני רואה , אבל
מה שחככו לציין בערוץ 4 זה - שהסרט הזה מבוסס על מקרה אמיתי ואז הפה שלי נסגר ואמרתי לעצמי אתה קם עכשיו על הרגליים והולך לקנות את הסרט , וכך עשיתי .
אתם ולי לא תאמינו אבל ראיתי את הסרט הזה 56 פעמים ואני לא מתכוון להפסיק
כל פעם שאני רואה אותו אני לומד משהו חדש . חוץ מזה גם חקתי את הנושא בכך שנכנסתי לאתר של בית המשפט בקליפוניה וראיתי את האנשים האמייתים וקראתי על פסק הדין ( זה לא מה שכתוב בסרט ).
אם לא תראו אתם מפסידים יצירת אומנות יחידה במינה .
שם:דודי בר-טלגיל:3009/04/2004 15:08:53
10/10
BULLY (ילד רע) הוא סרט מצוין. נקודה. הוא סרט שלא מתבייש להראות לנו את החיים הרקובים של חבורת נערים עשירים שמחליטים בוקר אחד להרוג אחד מהם. אולי לא כי ממש הגיע לו בגלל הרישעות שבו, אלא אולי כי הם סתם משועממים. הסרט מראה לנו את החיים שלהם - כמו שהם. בדיוק כמו שהם. בלי להסתיר ובלי ליפות ובלי לתת תפאורה של אולפן סרטים אמריקאי. אני נהניתי - עד כמה שאפשר להנות מהנושא הכואב ומהסיפור המצמרר - שאגב, כולו מבוסס על מקרה אמיתי. בסוף נחמץ הלב. לתשומת לבכם.