רובוט ופרנק ביקורת סרט

נדיר לראות סרט מקורי עד כדי כך שבמשפט תאור אחד אתה כבר שבוי. ובכן- 'בעתיד הלא רחוק, גבר מזדקן מתחיל לאבד את זכרונו וחייו תקועים לחלוטין, עד שבנו מארגן לו רובוט שיטפל בו ובין השניים נקשרת חברות מיוחדת'. מעבר למשפט המחץ המסקרן הזה, העדינות והרגישות שהסרט מתאר את הקשר הזה הופכת אותו לחוויה חד פעמית. סרט הביכורים של הבמאי האמריקאי הצעיר ג'ייק שרייר הוא מוצר לא שכיח וממתק אמיתי, בעודו מתמודד בנושאים לא קלים של זקנה, בדידות ואלצהיימר.פרנק (פרנק לנגלה) הוא גנב לשעבר שכעת חי לבדו בקצה השומקום האמריקאי בבית מאובזר אך מבולגן. בתו (ליב טיילר) היא מטיילת אשר לא מפסיקה לנוע מאזור מוכה אסון אחד למשנהו ולציין כמה הכל 'יפה ועצוב' ובנו (ג'יימס מרסדן) נאלץ לעשות כל שבוע מסע ארוך לבקר את אביו העקשן, המתבודד והבלתי נעים. פרנק מתחיל לאבד דברים, שוכח רגעים חשובים פחות ויותר בחייו ובחיי ילדיו אך מתעקש שהוא מסוגל לדאוג לעצמו. הבידור היחיד בחייו הוא לצעוד אל הספרייה המקומית, לבקר את הספרנית החיננית (סוזן סרנדון) ולנסות לפלח משהו מהחנויות המקומיות. כאשר בנו מאלץ אותו לקבל את רובוט העזרה תוך איום שאחרת ישלח אותו לבית אבות, פרנק מחליט להפיק את המירב מהסיטואציה ולהעזר ביכולותיו של הרובוט כדי לחזור למעשי השוד. הרובוט, מבין שללא פרוייקט ותכלית פרנק הולך ומתדרדר, מתגייס בלית ברירה.חלקו הארי של הקסם של הסרט טעון בעיצוב היחודי של הרובוט, אשר את קולו מקריין השחקן פיטר סרסגארד ('גרין לנטרן', 'קינסי'). הרובוט, אשר נותר בכינויו 'רובוט', מעוצב כדמוי אדם אך מכני מאוד ותנועותיו החדות מלוות ברעשי בוכנה שלא מאפשרים לנו לשכוח לרגע שמדובר במכשיר. למרות שאין לו פנים, 'רובוט' הוא נגיש, נהיר ואנושי ובו זמנית תכליתי, לוגי וחסר רגשות. הוא מזכיר לפרנק בכל אפשרות שהוא לא אדם אמיתי. ועם זאת, משום שמטרתו הראשית היא לדאוג לבריאותו הפיזית והנפשית של פרנק, הרובוט הוא יצור שמלא כולו טוב ואנחנו לא יכולים שלא להתאהב בו ולהבין את הקשר בינו לבין פרנק המתבודד. הרובוט משמש לא רק כמוקד העיקרי של יחסי החברות ולא רק כאתנחתא קומית, הוא גם הופך עבור פרנק לתחליף בן, מאחר שיחסיו עם בנו מעולם לא היו חיוביים. עוד דבר מרתק בסרט הוא העיצוב העתידני שלו. ייצוג העתיד נותר פשוט ולא מתחכם ולמעשה, מלבד שדרוג מתקבל על הדעת במכשירים הסלולאריים והופעתם של הרובוטים, נראה די דומה לזמן שלנו. לעדות- בכותרות הסיום שרייר בחר להראות קטעים דוקומנטריים של רובוטים חדשניים בני ימינו. פרנק נותר 'שריד אחרון של העבר', במיוחד כאשר הוא מתנגד לדיגיטציה שהספרייה האהובה שלו הולכת לעבור. הספרייה, עם תחושת הקריאה מנייר והערצת הדף הכתוב, היא מטאפורה שחוקה אך אפקטיבית ושרייר משתמש בה בעדינות, כאשר האנושיות של סוזן סרנדון משרתים אותו היטב. הזכרון הנמחק של פרנק מקביל כל הזמן לזכרון הניתן לפירמוט של הרובוט ולדפים הנעלמים של הספרייה ובכך הסרט מצליח לקרב את חווית האלצהיימר, מה שעלול להפוך אותו לחוויה לא קלה לאלה המתעסקים בנושא הקשה הזה בחיי היום יום.מלבד זאת, הבעיה היחידה בסרט היא היותו קצר מדי. בעידן של סרטים ארוכים להפליא ומתישים להחריד, מרענן לציין שמסרט הוא מדוייק והדוק מדי. למרות שברוב הסצנות של הסרט יש רק אדם אחד ורובוט, החוויה כל כך מהנה שהיא משאירה טעם של עוד, והרבה ממנו. למרות שהמהלך של הדמות הראשית ברור ומוצדק, התסריט האפקטיבי מעורר רצון להרחבה. עלילת השוד היא רק סיפור פנימי לסיפור חשוב יותר של פרנק ההופך לאנושי יותר ובסוף הסרט יש הרגשה שחבל שהיוצר לא לקח את העולם הנהדר הזה עוד צעד קדימה. בסך הכל מדובר בסרט מקורי ומרגש, שמתעסק בנושאים כואבים בלי להפוך למדכא וגם לא למלא תקווה. סיפור קטן ומרענן שכיף לראות. מומלץ.

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall חדש 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024

מטפלות בעניינים The Nannies 2024

תכנית א' Plan A 2024

נשארים לחג The Holdovers 2024

הבית ברחוב פין The House on Fin Street 2024