אופטימיות היא שם המשחק ביקורת סרט

דייוויד או. ראסל הוא אחד הבמאים האמריקאים העצמאיים המצליחים של שנות ה-90. בשנת 1994 הוא ביים וכתב את סרטו הראשון, הקומדיה העצמאית "להצליף בקוף" שזיכתה אותו בשני פרסי אינדיפדנט ספיריט בקטגוריית התסריט הטוב ביותר וסרט הבכורה הטוב ביותר. הסרט היה לבחירת הקהל של פסטיבל סאנדנס. בשנת 1996 ביים וכתב את התסריט לקומדיה "אני, אשתי ואמי החורגת" בכיכובם של בן סטילר ופטרישה ארקט. על עבודתו ראסל היה מועמד לפרס אינדיפנדנט ספיריט בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר.בשנת 1999 משהו השתבש עם סרטו הגדול הראשון "שלושה מלכים". הסאטירה הצבאית שלו על מלחמת עירק זכתה לביקורות מעורבות ולהצלחה קופתית צנועה. שנה לאחר יציאת הסרט נחשף שראסל וכוכב הסרט ג'ורג קלוני רבו בזמן הצילומים. בשנת 2004 ראסל ניסה לשחזר את ההצלחה של ראשית הקריירה שלו עם קומדיה עצמאית מוזרה ויוצאת דופן וביים את "אני אוהב האקביז". הסרט היה מוזר מדי עבור הקהל הרחב וגם עבור מבקרי קולנוע רבים. בסרט השתתפו כוכבי קולנוע בולטים אבל דווקא השחקנית הוותיקה לילי טומלין היא זאת שעוררה עניין רב בגלל ויכוח אלים שהתחולל בינה לבין ראסל. הויכוח המילולי וכמעט פיסי תועד ועלה ברשת. 6 שנים חלפו עד שמרק וולברג פנה אל ראסל וביקש ממנו לביים את הסרט "פייטר" בכיכובו ובהפקתו. את התסריט הוא לא כתב אבל בהחלט מרגישים את חותמו של הבמאי היוצא דופן. הסרט זיכה את שני שחקני המשנה שלו כריסטיאן בייל ומליסה לאו באוסקר. שנתיים חלפו וראסל חוזר עם "אופטימיות היא שם המשחק". הסרט מבוסס על רב המכר של מתיו קוויק ומאפשרת לראסל שגם כתב את התסריט להחדיר לתוך העלילה השבלונית את הניואנסים התסריטאים יוצאי הדופן שפרסמו אותו.הסרט עוסק באנשים עם בעיות נפשיות שמחלימים מהתמוטטות עצבים. פאט סוליטנו הוא מורה להיסטוריה לשעבר המשתחרר ממוסד טיפולי לאחר שעבר התמוטטות עצבים אחרי שתפס את אשתו בוגדת בו. הוא בטוח שאם יתנהג יפה ויתעמל, אשתו הבוגדנית תחזור אליו. לעומת זאת טיפאני סבלה מהתמוטטות בשל מותו הטראגי של בעלה הטרי בתאונת דרכים וכנחמה נהלה רומן עם כל עובדי המשרד שבו עבדה. הדמויות הצבעוניות מאפשרות לראסל להכניס לפיהם טקסט חצוף שרחוק מלהיות פוליטקלי קורקט. בראדלי קופר, כוכב סרטי "בדרך לחתונה..." והמותחן "ללא גבולות" בתפקידו הדרמטי הגדול הראשון עתיד להיות מועמד לאוסקר אבל דווקא ג'ניפר לורנס, השחקנית שלצידו יש סיכויים גבוהים יותר לזכות בפרס הנחשק. לורנס עובדת בהוליווד כבר משנת 2006 אבל בשנת 2010 תפקידה הראשי במותחן הריאליסטי "קר עד העצם" זיכה אותה במועמדות לאוסקר. הפנים הקשוחות של לורנס מאפשרות לה לגלם דמויות המסתירות כאב גדול ולכן היא היתה מושלמת לתפקיד הנערה הנאבקת כדי להגן על משפחתה וגם לתפקידים הראשיים בשוברי הקופות "משחקי רעב" ו"אקס-מן ההתחלה".גם קופר וגם לורנס נבלעים בתוך הדמויות הצבעוניות וההזדהות הטוטאלית שלהם עם שני האנשים הבודדים שנסיבות החיים הובילו אותם לאבד את עצמם הם המרכז הרגשי של הסרט שנמנע בכל הכוח מלהידרדר לרגעים קיטשיים מביכים. לעומת הבימוי המאופק התסריט של ראסל לא מהודק כפי שהוא היה צריך להיות ולעיתים הטקסטים מרגישים מודעים לעצמם יתר על המידה ואפילו כאילו נכפו על השחקנים. למען האמת קצת קשה לי להאמין שאנשים כמו פאט וטיפאני ידברו כמו שהם מדברים ולעיתים קרובות המונולוגים הארוכים מעייפים. גם הרצון של הדמויות האאוטסיידריות לקחת חלק בנשף ריקודים סלונים מזכיר דרמות אוסטרליות משנות ה-90.למרות שלל הבעיות שבו, משהו בסרט המוזר הזה כן עובד, כמו מערכת היחסים בין פאט לאביו בגילומו של רוברט דה-נירו, האובססיסיבי להימורים של משחקי פוטבול. זהו תפקידו הטוב ביותר של דה-נירו מזה שנים. פאט וטיפני מתאהבים לאט זו בזה ורק רוצים לשרוד את הרגע כנגד כל הסיכויים. מאחר ושני הגיבורים יודעים שהם רחוקים שנות אור מלחיות חיים שפויים ורגילים, עבורם מספיק לשרוד את הרגע, להכיר בחולשות ובחסרונות שלהם ולדעת שלמרות הכל יש להם אחד את השני וזה מה שהופך את "אופטימיות היא שם המשחק" לסרט ייחודי וראוי.

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall חדש 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024

מטפלות בעניינים The Nannies 2024

תכנית א' Plan A 2024

נשארים לחג The Holdovers 2024

הבית ברחוב פין The House on Fin Street 2024