פופולרית | ביקורת סרט

סרטו הארוך הראשון של רז'י רואנסאר, "פופולרית", הוא מכתב אהבה לשנות החמישים עם מראה רטרו מלוקק מרשים שכמעט אפשר שלא לשים לב שהוא למעשה חסר עומק.בשלהי שנות החמישים, רוז פמפיל (דברה פראנסווה) היא בחורה צעירה, שכמו כל הנשים באותה תקופה, מסתבר, חולמת להיות מזכירה של משרד גדול. כישורי ההקלדה המהירה מחפים על השלומיאליות בתור מזכירה בעוד הבוס הצעיר והשרמנטי למדי, לואי, מנסה לפצות על הכישלון הנצחי שלו לזכות בתחרות כלשהי דרכה. רוז מתחילה במשטר אימונים קפדני תחת פיקודו של הבוס במטרה להגיע לתחרות ההקלדה העולמית. הסרט מנסה להחזיר אותנו לשנות החמישים דרך החייאה מוצלחת וממכרת של תרבות הפופ של אותם ימים. החל מהשמלות המנוקדות ,תספורות הפיקסי קאט ועד הופעות הזמר בטלוויזיה או הפוסטרים של הפבורן המכסים את קירות חדרן של נערות."פופולרית" בעיקר מרגיש כמו ניסיון ליצור גרסה מתקדמת של הסרט זוכה פרס האוסקר "הארטיסט", אשר החזיר את ימי הקולנוע השקט. אולם, בניגוד ל"הארטיסט", סרטו של רואנסר נכשל לייצר את הקסם שחבוי בסרטים אלו, כפי שהצליחו בילי וויילדר וויליאם ווילר,למרות המשחק המצוין וההומור המשעשע.הסרט מציג בפנינו עולם אופורי שמוגדר ע"פ סולם הערכים של "מד-מן", בו נשים הן כנועות לגברים. הנשים בסרט שואפות למלא את דמות אשר השיא אליה היא מסוגלת להגיע הוא לתפקד כמזכירה לאדם גדול שבחסדו היא תוכל לטייל בעולם המודרני. אמנם רוז היא אכן דמות חזקה, אולם עצמאותה מוגבלת והיא לא מעיזה לעמוד כנגד הקביעה השוביניסטית. כמו כן, חבל שבחר רואנסאר להתעלם מהאירועים שהשפיעו על הלך הרוח וסדר היום של אותם ימים, כמו המתיחות הגוברת באירופה בין המערב והמזרח או המהפכה הפמיניסטית של סימון דה בובאר.בשורה התחתונה, "פופולרית" הוא סרט שמציג הומור נעים בדיוק כמו אווירת הרטרו החולמנית אותה הוא משרה. אולם, מתחת לרובד השטחי חבויים קווי עלילה דלים המושתתים על רומנטיקה צפויה עם דיאלוג שמנסה ללא הפסקה לייצר משפטי מחץ וערכים שתמו זמנים אשר הופכים את הסרט ליצירה אנכרוניסטית, שכנראה הייתה זוכה להצלחה גדולה לפני שישים שנה. פופולרית (לחצו לפרטים נוספים אודות הסרט)