לעוף מהתרגשות ביקורת סרט

I'm So Excited Movie Review

רון פוגל על "לעוף מהתרגשות":
"קומדיה קלילה כבועת שמפניה שמצליחה לשעשע"

סרט ארכיון שתף/י

משחק אנטוניו באנדרס, חאבייר קמארה, פנלופה קרוז במאי/ת פדרו אלמודובר

קומדיה

ביקורת סרט ללעוף מהתרגשות מאת רון פוגל | מבקר קולנוע בכיר

ציון המבקר

"אלמודובר באוטומט"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

4.4/10

היכן תצפו?

בקולנוע

60.0% בבית

23.3% לא אצפה

16.7%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אם להשתמש במשפט שאומר מבקר המסעדות לאחר שאכל את הרטטוי של רמי העכבר בסרט רטטוי ,הרי סרטו הקודם של אלמודובר "העור שבו אני חי" טלטל אותי עד עומקי נשמתי.הסרט הנפלא ההוא הציג את אלמודובר במלוא גדולתו. בימאי בעל יכולת מופלאה לרקוח מתח ,אימה, קומדיה, ביקורת חברתית וסוגיות מגדר לתוך בליל אחד קוהרנטי וכמעט מושלם. גם הסרט שקדם ל"העור שבו אני חיי" –"חיבוקים שבורים" היה בעיני מחווה מורכבת ומתוחכמת של אלמודובר למלודרמות של דאגלס סירק ולפילם נואר.והנה, סרטו החדש של גאון הקולנוע הספרדי "לעוף מהתרגשות" מציג בפנינו אלמודובר הרבה פחות מתוחכם ועושה רושם שאפילו מסתפק במועט. הסרט המתרחש רוב הזמן במחלקת העסקים של מטוס מספר את סיפורם של אנשי הצוות והנוסעים כשכולם יודעים כי המטוס עלול להתרסק. כרגיל אצל אלמודובר, נושאי המגדר והסקס חוגגים ובגדול: שלושת הדיילים הם גאים מוחצנים, הקברניט הוא ביסקסואל, נווט הטיסה חושק בגברים. אחת הנוסעות היא בתולה מתוסכלת מינית ועוד נוסעת היא מלכת סדו מזו. הוסיפו לכך זוג חרמן בירח הדבש וקבלו קוקטייל של תאווה אלמודוברית כיד המלך.

לא כל סרטיו של אלמודובר בודקים את מהות הקיום האנושי ולא מעט מיצירותיו המוקדמות היו קומדיות שלוחות רסן שלפעמים לא לקחו את עצמן ברצינות רבה ("פפי לוסי בום" ובמיוחד "נשים נשים") אבל גם ברגעיו הפחות רציניים לא עשה אלמודובר סרטי בורקס ולא השתמש בהומור בוטה לשם הצחוק והשעשוע בלבד כפי שהוא עושה ב"לעוף מהתרגשות" (ששמו המקורי הוא בכלל "הנאהבים הנמלטים" או "הנוסעים המאוהבים"). ובמקרה של חובב אלמודובר מושבע כמוני יש כאן תחושה של אכזבה אבל ייתכן שזה רק אני שנכנס לדקויות .מבחינת קהל שבא לקולנוע מבלי צפייה מוקדמת ומבלי שזכר כל רפליקה מסרטיו הקודמים של פדרו הרי מדובר בקומדיה מאד משעשת (גם אם שוכחים אותה דקה אחרי שיוצאים מאולם הקולנוע). אלמודובר הולך בסרט על בטוח. נפתולי העלילה אינם כה מסובכים וגם סצינות הסקס אינן אמורות לגרום אי נוחות לצופה (אני ממליץ בחום לצפות שוב ב"חוק התשוקה" כדי לראות איך אלמודובר יכול להפוך סקס למטריד ואף מציק).

בפתיחת הסרט "קשור אותי אהוב אותי" מבצבצת כרזה של הסרט "ליל המתים החיים" ואלמודובר כמו מסביר לצופה שהוא נמצא בטריטוריית הטראש והאימה שהבימאי כה אוהב. "לעוף מהתרגשות" הוא מחווה לא רעה לסרטי האסונות הציז'יים שהוליווד הפיקה בשנות ה60 וה70 –סרטים שבעקבותיהם נעשו שני סרטי "טיסה נעימה" אפילו אלמודובר מצליח להעביר לצופה את תחושת המתח האבסורדי של הצוות והנוסעים שעלולים לא לגעת יותר בקרקע מוצקה ובשל כך נפתחים ומשתפים את חבריהם למטוס (ואותנו הצופים) בשלל חרדותיהם. מחווה מודעת זו של אלמודובר לקולנוע הוליוודי קלוקל מצילה במעט את הסרט ומוסיפה לו נפח שכמעט ונעלם בשלל הבדיחות שנורות בקצב מטורף כלפי הצופים.ויש בסרט גם סצנה אחת שבה נזכרתי כמה אלמודובר הצליח לרגש אותי לאורך השנים (מאז שצפיתי כסטודנט שנה א למדע המדינה בסרטו "נשים נשים" בקולנוע" לילי" ברמת גן לפני 25 שנים). בסצנה מתקשר אחד מהנוסעים - כוכב טלוויזיה ידוע -לחברתו העומדת להתאבד והמצלמה עוזבת את המטוס ועוברת לגשר מעל רחוב סואן במדריד. חמש הדקות לאחר מכן הן מופת של יצירה אלמודוברית- חצוף, בעל מעוף ומתחבר לשורשי הנפש.מי שחשקה נפשו בקומדיה משעשעת ימצא את מבוקשו ב"לעוף מהתרגשות" מי שרוצה לצלול לתהומות הנפש ולבקר במחוזות הרוע והתעוזה יצטרך לחכות ליצירתו הבאה של פדרו.

רון פוגל | מבקר קולנוע בכיר

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י