בפתיחת הסרט האבנים הכחולות מובא הסבר קצר על תופעת "הדור הגנוב" אותם ילדים אוסטרלים בנים לאב לבן ואימא ממוצא אבוריגי'ני שבמשך 70 שנה מתחילת המאה העשרים נלקחו באופן שיטתי מבתיהם והועברו לחינוך מחדש במשפחות אומנות או בכנסייה.לא במקרה מתחיל הסרט בקטע ובו ילדות קטנות מדלגות מעל לגדר תמימה למראה –יוצר הסרט ווין בלייר מתכתב עם היצירה האוסטרלית המכוננת בנושא ילדי ה"דור הגנוב" הסרט "ארוכה הדרך הביתה"(או בתרגום המילולי לעברית "הגדר הבלתי עבירה לארנבים") בבימויו של פיליפ נויס.רק בשנת 2008 ביקש ראש ממשלת אוסטרליה דאז קווין ראד סליחה מהאומה האבוריג'ינית על חטאי העבר של הלבנים באוסטרליה אבל כל הנושא היה ונותר פצע מדמם בלב האומה שנמצאת אי שם בסוף העולם שמאלה.בניגוד לסרטו של נויס ,שהיה בבחינת אגרוף קפוץ לבטנה של אוסטרליה, הסרט האבנים הכחולות משתמש בשיטות אחרות כדי להעביר את המסר בנושא הומאניות וזכות אדם-בלייר נעזר באחד הנשקים העתיקים בעולם הקולנוע-הקומדיה ובין בדיחה לבדיחה סוחף את הצופים לעולמם של הילידים האבוריג'ינים ומאבקם לשיווין.
פרסומת
הסרט המבוסס על סיפור אמיתי מספר על שלוש אחיות הגרות בעיירה נידחת בשמורה אבוריג'ינית .לאחיות יש יכולות שירה נדירות,יכולות אותן מזהה לא יוצלח ושיכור לעת מצוא המנחה תחרות כישרונות צעירים שאליה מגיעות הבנות.לפני שהצופה הספיק להגיד "נערות הזהב" הופך המנחה שהפך לאמרגן את הבנות (שצירפו גם את בת דודתן) ליחידה מוסיקלית משומנת . הטוויסט שמגיע בעלילה ישלח את הבנות להופיע בפני החיילים בויאטנם,הסרט יהפוך לסרט מסע והבנות והאמרגן יגלו את עמם מחדש בשדות הקטל של אסיה.גיבורי הסרט הם כריס אודוד המצחיק עד דמעות כאמרגן האירי השיכור ודבורה מילמן בתור האחות הבוגרת ומנהיגת להקת הבנות .מילמן הינה כיום בכירת השחקניות האבוריג'יניות באוסטרליה ואף עשתה תפקיד קטן ב"דרך הארוכה הביתה".ההתנצחויות וההתנגחויות ביניהם הם לב ליבו המאוד משעשע של הסרט .אודוד ומילמן הם שני הפכים הנמשכים זה לזה עד לתוצאה הבלתי נמנעת.
מכיוון שהבימאי מתעניין בעיקר בבנות הלהקה חלקו של הסרט המצולם בויאטנם לא ממש מתעמק בסוגיית הלחימה והקרבות הם רק רקע למסעה ש הלהקה כדי לבדר את החיילים בשטח.כל פעם שהבנות פצחו בשיר נשמה בפני קבוצה של חיילים מיוזעים לא יכולתי שלא להיזכר בסצנה ההזויה משהו מתוך "אפוקליפסה עכשיו" שבה שפנפנות פלייבוי מגיחות להופעה בפני חיילים וכמעט נאנסות למול המצלמה.קופולה מתעניין בכאוס של המלחמה.בלייר מתעניין בבנות ותו לא.משנה לשנה נעשים יותר ויותר סרטים באוסטרליה העוסקים בקהילה האבוריג'ינית.עד לשנות השבעים הוצגו הילידים המקומיים בעיקר באופן אקזוטי והם היו "האחר" של הקולנוע האוסטרלי.מאז "וולקאבאוט" של ניקולס רוג החלו בימאי הקולנוע להתייחס ביתר רצינות לאבוריגינים והחידוש של האלף השלישי הוא יצירת סרטים העוסקים באבוריג'ינים על ידי בימאים אבוריג'ינים כדוגמת "שמשון ודלילה" של וורוויק תורנטון כעת מגיע הסרט "האבנים הכחולות" בבימויו של יליד מקומי-ווין בלייר ומוסיף נדבך חשוב לעשייה הקולנועית האוסטרלית הדנה בחיי התושבים המקוריים ביבשת."האבנים הכחולות" למרות עיסוקו בנושאים כבדי משקל הוא כיף של סרט,המצליח להעביר את מסריו ולהשאיר את הצופה עם חיוך מרוח על הפנים שעה ארוכה אחרי שהוא הסתיים.
The Sapphires
ארבע בנות ממשפחה אבוריג'יניות מקימות להקה, מוזיקאי אירי מזהה את הפוטנציאל וביחד הם יוצאים לסיבוב הופעות בקרב הכוחות האמריקאיים בוייטנאם...מוזיקה נחמדה, עלילה בינונית ודיי פושרת, רחוק מלהיות סרט גדול אבל דיי חביב וסביר, 6.5.
שם:נויתיגיל:5220/07/2013 21:41:44
9/10
הסרט כיפי של ממש. משקף תקופה ןמבלי להעיק מדיי מעלה את בעיית האבורג'ינים ,מביא מסר של אהבת אדם ,מוסיקה נפלאה ,הסיפור גם אם מעט צפוי שווה צפיה .קשה לא להנות ממנו!