אפתח בפנייה ליוצרי הקולנוע כולם: הקטע הזה שאנשים המדברים בשפה זרה מוצגים כמדברים באנגלית עם מבטא כבד – בואו נפסיק עם זה. חוסר המחויבות הראשוני הזה ליצירת אמת קלונועית אצל הצופה, מה שמכונה כ"השהיית אי-אמון", מבהיר את התחושה הכללית של הצפייה ב"רשות החמישית". מדובר בסרט העוסק בנושא מורכב ופונה לקהל אינטיליגנטי, אך מזלזל בשניהם הן בשפה קולנועית, הן בתסריט והן במשחק."הרשות החמישית" מתעסק באתר וויקיליקס, אתר ההדלפות המושמץ, והשערוריות להן גרם, תוך התמקדות ביחסים המורכבים בין המייסד ג'וליאן אסנג' (בנדיקט קמברבאץ') ויד ימינו דניאל ברג (דניאל ברול). אסאנג' מגייס את ברג, דורש ממנו יותר ויותר, עד שיחסיהם עולים על שרטון בנוגע למחלוקת מוסרית ולחילוקי דעות אתיים שמעלה הדלפה גדולה במיוחד. מדובר בסיפור אמיתי המתואר בספרו של ברג "בתוך וויקיליקס: התקופה שבילתי את ג'וליאן אסאנג' והאתר המסוכן בעולם" בו הוא משתלח במעסיקו לשעבר. פיקנטריה: ג'וליאן אסאנג' פנה לבנדיקט קמברבאץ' עם פרסום הליהוק והזהיר אותו שתסריט המבוסס על הספר המשמיץ יאלץ אותו לספק הופעה בינונית. והוא לא טעה.
פרסומת
ל"רשות החמישית" יש פוטנציאל גבוה משתי סיבות. הראשונה היא נושא ההדלפות והדיון על אתיקה ברשת, אשר כעת, בייחוד לאחר פרשיית אדוארד סנודן, לא יכול להיות בוער יותר. השנייה היא הליהוק. קמברבאץ' פרץ בשנים האחרונות בתפקיד הראשי של סדרת הקאלט הבריטית "שרלוק", וברול התפרסם בארה"ב בתפקיד בלתי נשכח ב"ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו לאחר להיטים גרמניים כמו "להתראות לנין" ו"המחנכים". האזהרה של אסאנג' לקמברבאץ' קשורה בעיקר לצורה בה מתוארת דמותו בספר, ובעקבותיו גם בסרט: אגו-מניאק, חסר מצפון ומרוכז בעצמו. גם דמותו של ברג בסרט חד מימדית ומתוארת כרכיכה מטופשת. לכן, מסלול ההתנגשות בין השניים צפוי ובלתי נמנע. אך הדמויות השטוחות אינן מקור היחיד למפלה של הסרט.כמו ב"רשות החמישית", גם ב"רשת החברתית" מתואר סיפור אמיתי, עכשווי ובוער על דמות חסרת רגישות ומתסכלת. אלא שבניגוד לסרטו של פינצ'ר, השפה הקולנועית בסרטו של ביל קונדון (שאחראי על האסון שהוא שני הסרטים האחרונים בסאגת "דמדומים") מביכה ומרגיזה. לדוגמה: כאשר אסאנג' מסביר לברג כיצד עובד האתר, אנחנו נחשפים למשרד אינסופי חסר תקרה ושרצפתו מכוסה חול, בדומה לדימוי הדיסטופי של טרי גיליאם ב"ברזיל", סרט משנת 1985. הדימוי הזה חוזר בכל פעם שהסרט מנסה להדגים לנו מה קורה בעולם האינטרנטי. כלומר, במקום למתוח ולאתגר את גבולות המדיום בניסיון לייצג נושא שעומד בחוד החנית של עולם התקשורת והטכנולוגיה, ממחזר קונדון תפיסות אנאכרוניסטיות ובכך מוותר על כל ניסיון להגיד משהו חדשני ופורץ דרך.
הבימוי המאכזב מצטרף, כאמור, למבנה תסריטאי צפוי המוביל לאפיון שטחי של הדמויות, ובעקיפין אכן מאלץ שני שחקנים מצויינים להציג הופעה לא פחות ממביכה, כפי שחזה אסאג'. דמותו של קמברבאץ' כה חד גונית שהתסריט משתמש בקלישאת ה"סיפור המסתורי שמשתנה מגרסה לגרסה" לגבי הסיבה לשיערו הלבן של אסאנג', כפי ש"האביר האפל" התייחס לצלקות של הג'וקר. אלא שבניגוד לדמותו המערערת של הית' לדג'ר, הדמות של קמברבאץ' נפתרת באותה סתימות שבה היא מוצגת במהלך הסרט.שם הסרט הוא משחק מילים על הביטוי "הרשות הרביעית" המתייחס לעולם העיתונות והמדיה כגורם המתווסף לרשויות המחוקקת, מבצעת ושופטת. "הרשות החמישית" היא האינטרנט על הדלפותיו הבלתי ממושטרות: כוח חדש ופראי הטורף את כל הקלפים. אז איך ניתן לייצג את "הרשות החמישית" עם כל כך מעט דמיון? מה שבטוח הוא שקונדון לא עומד באתגר.
כל סרט האקרים יש מי שפורץ למקומו ובסוף ניתפס אבל הפעם זה שונה !
הסרט הזה מדבר על פריצות לכל מיני מקומות לבנקים ולעוד דברים וישנו בנאדם אחד שיודע "יותר מידי" והוא לא חושף את הסודות אשר זה מה שהם רוצים לדעת איך הוא עשה את כל הדברים האלה .
סרט מומלץ (לא חייב ליראות אותו בקולנוע)