הבן האחר ביקורת סרט

The Other Son Movie Review

יאיר פרי על "הבן האחר":
"למרות העשייה הקולנועית המוצלחת, הסרט מחפף בייצוג הסכסוך הישראלי-פלסטיני"

סרט ארכיון שתף/י

משחק עמנואל דבוס, פסקל אלבה במאי/ת לורן לוי

דרמה

ביקורת סרט להבן האחר מאת יאיר פרי | מבקר קולנוע וטלויזיה

ציון המבקר

"יפה ומרגיז"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

3.2/10

היכן תצפו?

בקולנוע

14.3% בבית

71.4% לא אצפה

14.3%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

במהלך מלחמת המפרץ, שני תינוקות בני-יומם מוחלפים בטעות בבית החולים בחיפה. האחד שייך למשפחה ישראלית-צרפתית מתל אביב, ואחד למשפחה פלסטינית מהגדה המערבית. 18 שנה מאוחר יותר, מבקש ג'וזף, הבן שגדל בישראל להתגייס לצבא בעקבות אביו, הקצין הבכיר. במהלך הבדיקות מתגלה שאיננו בנם הביולוגי של הוריו. יאסין, הבן שגדל בפלסטין, חוזר הביתה לכפר מלימודיו בפריז, בדיוק לאחר שהוריו קיבלו את ההודעה המטרידה. כשהמשפחות נפגשות, יוצרים שני הבנים קשר מיוחד, המבקש להתעלות מעל לסכסוך הישראלי-פלשתיני. כמוהו, גם הסרט "הבן האחר" של לורן לוי הצרפתייה מבקש להתעלות מעל הסכסוך יותר מאשר לדון בו, ובמידה מסויימת גם מצליח. השאלה היא, האם זאת בקשה לגיטימית?"הבן האחר" לא היה כה מקומם אם הוא לא היה מרגש ואפקטיבי. לכאורה, במנותק מכל הוויה ספציפית, מדובר בסיפור קלאסי בסגנון "בן המלך והעני". הרגעים בהם על ההורים להבין את המשמעות הכפולה של העניין: שבנם איננו שלהם, ושבנם הביולוגי מסתובב לו בעולם, מצליחים להיות כמעט סוחטי דמעות. גם בקשר בין ג'וזף ויאסין יש משהו אותנטי ומקסים. בנוסף, השפה הקולנועית והויזואליה הצבעונית מעשירות את חווית הצפייה. הסרט נראה טוב, מצולם בצורה מוקפדת וגם הפסקול עושה את העבודה. עוד חשוב לציין שכל השחקנים עושים עבודה מרשימה ובמיוחד שני הבנים (ג'ולז סיטרו ומחדי דבי היפייפה) ושתי האמהות (עמנואל דבו וארין אומרי).

ועם זאת. הוא לא "בן המלך והעני". הוא "הנער הישראלי והנער הפלסטיני", ומרוב "התעלות מעל הסכסוך", הוא חוטא לייצוג הוגן של החיים במזרח התיכון. כי "הבן האחר" הוא מה שנקרא "feel good movie ", סרט שמעביר את צופיו מסע אל הגאולה ובכך מאשר שהעולם, בסופו של דבר, הוא מקום בסדר גמור. בתחילת הסרט נראה שהמצב לא יכול להיות מורכב יותר- ג'וזף משתוקק להכנס לצבא והתגלית עלולה לפרק את עתידו, את עמדתו החברתית ואת הזהות היהודית היקרה שלו. במקביל, אחיו של יאסין מחזיק שנאה תהומית ליהודים ואביו נאלץ לעבוד כמכונאי בתנאים הקשים של הגדה. התגלית עלולה לא רק לפרק את התא המשפחתי המצומצם של יאסין אלא גם להרוס את האפשרות לממש את עצמו בעולם הגדול עם דודתו בפריז תגלה את האמת. אך במהלך החצי הראשון של סרט נסגרות ומתמסמסות כמעט כל הבעיות הללו ואנו מתמקדים ביחסים שבין ג'וזף ויאסין, והנהייה שלהם אחר הזהות החדשה (או המקורית), כאילו מדובר במסע חיפוש עצמי במזרח הרחוק.אבל אנחנו לא במזרח הרחוק, אנחנו במזרח התיכון. הקולנוע הישראלי עמוס בקלישאות צפויות לגבי המזרח התיכון ולזכותו של הסרט יש בו תחושה מסקרנת של ייצוג שלא ראינו. החיילים במחסום הם לא כולם מפלצות תעבות דם וגברים צעירים שמשחקים כדורגל/שותים קפה ברחובות פלסטין לא זוממים כולם את פיגוע ההתאבדות הבא בירושלים. אין תחושה טרגית וקטלנית המרחפת מעל הסיפור כולו, וזה כשלעצמו מרענן. אך מצד שני, הדו-קיום בסרט כה פשוט שדמויות זורמות פנימה והחוצה מתל אביב לגדה כמעט ללא הפרעה והחיים בפלסטין (מלבד מחירם המאמיר של העגבניות) דווקא די סבבה והיא מוצגת בצורה אסטתית ונעימה, בעיקר בעת השקיעה הזהובה.

"הבן האחר" הוא "סרט-סכסוך" לקהל זר. מכאן נובעים גם הייצוגים הקלים של החיים בישראל ובפלסטין וגם המשחק הבין-שפתי המרגיז. נסיעות הלוך וחזור דרך המחסומים מונמקות בכך שאב המשפחה הישראלית הוא קצין בכיר שיכול לנפק היתרים כרצונו, מלבד הערה עוקצנית מחיילת בדרגת סמל (בחוסר הבנה משווע של ההיררכיה הצה"לית). בצורה דומה מנומק גם השימוש הלא פורפורציונלי בצרפתית, שפת האם של יוצרת הסרט. המשפחה הישראלית מקורה בצרפת ולכן הם מדברים צרפתית בבית. רצה הגורל וגם הבן יאסין לומד בפריז, כך שמשפחתו הפלסטינית נאלצה ללמוד את השפה. מדובר בדוגמה אחת מיני רבות לנימוקים מקריים שמאפשרים את המתקת הגלולה המרה לצופים הזרים, וליוצרים הצרפתיים. דוגמאות נוספות כוללות צעידה חופשית של אזרחים ישראליים בשטחי פלסטין, תנועה רגלית לא סבירה ברחובות תל אביב ופיצוץ ההבדלים האלימים שבין האבות במלמול פאסיב-אגרסיב בעת ארוחה משפחתית.אולי יכול מקרה כזה להתקיים במציאות: קרו דברים מוזרים מזה בעולם. אולי בסיטואציה דומה באמת יהיה קו תקשורת אפשרי, קל ופתוח בין הצדדים הן ברמת השפה, הן ברמת הקרבה הפיזית והן ברמת המנטליות והרגש. אך מקרה כזה יהיה יוצא מן הכלל שלא פחות ממסוכן להציג אותו כאופציה פשוטה ואפשרית בישראל של היום."הבן האחר" הוא סרט צרפתי שמשתמש בקונפליקט הישראלי כדי להגיד משהו אוניברסלי על משפחה ולכן נראה כמו דרמה אירופאית קטנה ומרגשת. ובמהותו, הוא אכן דרמה אירופאית קטנה ומרגשת שאין לה עניין לבחון ברצינות מצב מורכב, כואב וקשה. אם תצליחו לנתק את ההקשר (ולהתעלם משבירת השיניים של רוב השחקנים בעודם מנסים לדבר בעברית), רוב הסיכויים שתהנו מהצפייה. אך אסור לנו לעשות זאת, כישראלים שחיים את ה"דימוי" שהסרט מתעסק בו, אנחנו חייבים להשאר מודעים, ביקורתיים, ועצבניים.

יאיר פרי | מבקר קולנוע וטלויזיה

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י