קשה להמליץ על הסרט "עומאר" לצופה הישראלי. הסרט הפלסטיני, אשר קטף את פרס חבר השופטים במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון ואף נמצא בין חמשת המועמדים הסופיים לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, מגולל עלילת מתח מרשימה למדי, אך גם חד צדדית באופן שמרדד את אמירת הסרט ומסריו וגורם ליצירת ניכור מן הדמויות המובילות אותו.
"עומאר" הוא סרטו החמישי באורך מלא של בכיר הבמאים הפלסטיניים, האני אבו-אסעד והראשון שנעשה כולו במימון פלסטיני ועם צוות שחקנים ומפיקים מהרשות. אבו-אסעד זכה להכרה רחבה בזכות סרטו "גן עדן עכשיו", אשר היה מועמד לאוסקר לסרט הזר בשנת 2005. כמו "גן עדן עכשיו" אשר השתמש במוסכמות ז'אנריות של סרטי מתח ופשע בכדי לתאר עלילה פוליטית נוקבת אודות שני צעירים פלסטיניים המתכננים לבצע פיגוע התאבדות בישראל, גם "עומאר" משתמש במוסכמות אלו ויוצר סרט קצבי, מותח ונגיש לקהל הרחב, אשר טומן בחובו מסר פוליטי מובהק.
פרסומת
הסרט מתאר את סיפורו של עומאר (בהופעת בכורה מרשימה ועזת מבע של אדם בכרי, בנו של השחקן והבמאי מוחמד בכרי), צעיר פלסטיני, אשר מבצע יחד עם שניים מחבריו, אמג'ד וטארק, התנקשות בחייל ישראלי. עומאר נעצר על ידי השב"כ ונדרש לשתף פעולה בכדי להפליל את חבריו ובכך להציל את עצמו ממאסר ולהתאחד עם אהובתו נאדיה, אחותו של טארק, שייתכן ומעורבת במשולש רומנטי עם חברו אמג'ד.
אם עלילת הסרט נשמעת דומה לסרט הישראלי זוכה פרס אופיר לשנת 2013, "בית לחם", היא מפני והיא אכן משיקה לה בקווים רבים. כמו "בית לחם" גם סרט זה מתאר מערכת יחסים בין צעיר פלסטיני לסוכן שב"כ ואת החיים הכפולים אשר נאלץ הצעיר לנהל בתמרון בין הנאמנות לחבריו לצורך לספק את דרישות הסוכן המפעיל שלו. הבעיה ב"עומאר" היא כי בניגוד ל"בית לחם" הוא חוטא בהצגה חד צדדית של הסכסוך, ההופכת את הצד הישראלי למפלצת דמונית המתעללת בפלסטינאים לצרכי הנאה (כך בשתי סצינות מרכזיות בסרט המציגות התעללות סתמית של חיילים בעומאר בכפר והתעללות מחרידה של סוכן השב"כ בעומאר במהלך חקירה) ואת גדר ההפרדה כמכשול חסר סיבה המוצב אקראית באמצע הכפר ונועד אך ורק לשבש את חיי הפלסטינים.
אמנם הסרט מעביר ביקורת פנימית נוקבת גם על האלימות והשמרנות בחברה הפלסטינית, אולם בעוד צד זה מוצג על יתרונותיו וחסרונותיו כאחד, ההצגה החד צדדית של הכובש הישראלי מרדדת את המסר ההומאני שהסרט מנסה להעביר בגנות הכיבוש והופכת אותו במידת מה לסרט תעמולה מטעם.
לזכותו של הסרט ייאמר כי הוא מבוים במיומנות ועל אף נטייה מסוימת למלודרמטיות ולחזרה על סצינות מפתח, הוא מהווה חוויית צפייה מעניינת המכילה מספר לא מועט של טוויסטים עלילתיים מפתיעים, סצינות מרדף מותחות ורמת הפקה גבוהה. סצינת הסיום של הסרט בה מבצע עומאר את בחירתו הסופית לצד בו נתונה נאמנותו, עשויה אף היא לפלג את קהל הצופים, אך גם משאירה אותו עם חומר למחשבה וטעם מר למדי בפה.
שם: בןגיל: 28קל לסווג את הסרט 'עומאר' כסרט תעמולתי שמציג רק צד אחד של המשוואה בסכסוך הפלסטיני-ישראלי. נכון, יש בסרט סצנות מוגזמות (העינויים לדוגמא) אשר בהחלט יוצרות עיוות של המציאות ובכך גם מכתימות את שאר הסרט על חלקיו הריאליסטיים יותר, אבל הרבה מהביקורת שנשמעת מתעלמת מהמצב הקיים.
בין אם כך ובין אם כך, מבחינה קולנועית מדובר בסרט טוב, עם משחק אמין וצילום ובימוי טובים. מומלץ.