פול אברהוף נחשב לאגדה בגרמניה לאחר שזכה בריצת המרתון באולימפיאדת מלבורן ב1956 .הסרט "בחזרה לחיים" מספר את סיפורו של פול כמעט שישים שנה אחרי אותה אולימפיאדה .פול הוא אדם מבוגר שבעקבות מחלת אשתו נאלץ לעבור איתה לבית אבות.בבית האבות פוגש פול בעדה של זקנים כבויים ששרים שירי עם ומרכיבים בובות .פול שככל הנראה היה אדם מאד אקטיבי (אין אנו בעצם יודעים דבר עליו מעבר לכך שפעם הוא היה אצן...) מסרב להשלים עם המציאות המדפרסת וכנגד כל הסיכויים חוזר לאהבתו הישנה - הריצה.
פרסומת
הסרט "בחזרה לחיים" הוא "קראוד פליזר" במובן הרע של הביטוי וחבל שכך מכיוון שנושא הזקנה הוא מהמרתקים בחברה בת זמננו, חברה שמקדשת את הנעורים ובה יש שני מצבי צבירה: צעיר ומת..... הקולנוע העולמי שזיהה פוטנציאל מסחרי אצל בני גיל הזהב יצר בשנים האחרונות לא מעט יצירות העוסקים בגיל המבוגר - ורובן פשוט לא יודעות מה לעשות עם הנושא המורכב הזה (ראה "סופשבוע בפאריז" האיום או "מלון מרינגולד "הטרחני) .בימאי "בחזרה לחיים" קיליאן רידהוף אינו מיכאל הנקה (שביים את "אהבה" הנפלא שהוא סרט מופתי) וסרטו שבוודאי יהיה להיט במפגשי "סרט על הבוקר" הוא מסורבל, צפוי ובעיקר לוחץ בגסות על בלוטות הרגש של הצופה.התסריט הכתוב בצורה שבלונית מציג לנו דמויות חד ממדיות על גבול הקריקטורה. פול הוא טוב לב ואנרגטי וכמובן שהוא זה שלא ישלים עם המתרחש בבית האבות. בתו היחידה היא מקרר מהלך על שתיים שמעוניינת להפטר ממנו ואף לא מחזירה אהבה לבן זוגה. היועצת החינוכית בבית האבות והמנהלת הן שתי סוציופתיות ורק עובד סיעודי אחד בעל לב רחום יציל את המצב.דיירי בית האבות מוצגים כחבורה חביבה ופאסיבית שבעקבות הגעתו של פול באורך פלא מתחילה להתנהג כמו החבורה העליזה בסרט "קוקון".
כל מי שראה סרט ספורט בחייו יודע בדיוק איך העלילה תתקדם והאם פול יצליח להגיע ולהשתתף במרתון של ברלין .(או כמו שרוקי היה אומר "ללכת את המרחק" to go the distance). בדרך מנסה הבימאי להגיד דבר או שניים על אהבת אמת ורוח הנעורים שלא תכבה לעולם ועוד תובנות שכאלה. יש בסרט קטעים מרגשים (רובם בהילוך איטי) אבל בין הקטעים האלו נופל הסרט לבורות של בנאליה שגוררים אותו מטה מטה.בחזרה לחיים הוא סרט סביר שבוודאי יקסום ללא מעט אנשים ועל עיסוקו באנשים מבוגרים בעידן של בוטוקס וקידוש הנעורים יש לברך, אבל נושא זה ראוי להתייחסות רצינית יותר . לרידהוף יש פוטנציאל, ב"בחזרה לחיים " הוא לא בדיוק מממש אותו.
סרט גרמני נוגע ללב על אצן מרטון , אלוף אולימפי בשנות ה - 50 , שמגיע בעל כורחו לבית אבות ומחליט להשתתף במרתון בברלין , למורת רוחם של מנהלי בית האבות. סרט מרגש , סוחף וקצת עצוב על זיקנה , מוות וההנאות האחרונות שנשארו לנו...
שם:אפרתגיל:4520/05/2014 23:10:58
8/10
אמעיט לכתוב שמא יהיה ספויילר. מעט צחקתי, התרגשתי וגם דמעתי בסרט, מרגש, נוגע מאוד, להבנתי צעירים פחות יבינו זאת. אבל אילו אני הייתי משנה את הסוף,. סרט איכות אירופאי בד"כ מחובר יותר למציאות. הלכנו בלי ציפיות והתרגשנו ונהנינו מאוד. אנושי, כואב אבל מרתק וקולח, לא יותר משמונה - אבל עדיין שמונה זה מצויין.
שם:יפה גלגיל:6116/05/2014 22:04:43
9/10
סרט מהנה מאוד. אסור להתייאש ותמיד צריך להמשיך לנסות. גם בתי נהנתה מאוד מהסרט. תודה רבה.