מכיון ששני ילדי הם כבר בגיל שהם יכולים לצפות בסרטים, אני הולך בתקופה האחרונה למה שמכונה "סרטי ילדים" –פיקסר, דרימוורקס –הכול הולך כשברוב המקרים אני מוצא את עצמי סופר את הדקות לסיום העלילה הצפויה עד לזרא תוך כדי ניסיון בלתי אפשרי לשמור שהפופקורן לא ימצא את דרכו לרצפת האולם
אולם ב"קסם של בית" מצאתי את עצמי נהנה יחד עם ילדיי ולפתע נזכרתי שסרטי אנימציה יכולים לספק הנאה צרופה לצופה.לאנימציה הבלגית יש היסטוריה מפוארת שכוללת בין היתר את טין טין הבלתי נלאה ואת אסטריקס הגאלי האמיץ . אין להתפלא לכן כי "קסם של בית" הינו סרט אנימציה מהוקצע שמצליח לפנות לקהל צעיר בגובה העיניים ובבסיסו הדבר החשוב ביותר-סיפור כובש. הסיפור מגובה באנימציה נקייה על גבול הפשטות שהופכת את הצפייה לחוויה נעימה וקלילה.
פרסומת
בעליו של חתול ג'ינג'י עוברים דירה ובדרך הם משליכים את החתול הקטן ממכוניתם ונוטשים אותו. החתול נמלט מכלבים עוינים ובדרך לא דרך מגיע לבית מסתורי ומאיים בקצה הרחוב. שם בבית הוא יפגוש את לורנס הקוסם בדימוס שהוא מעין גיפטו מודרני שמפיח רוח חיים בצעצועים שהוא אוסף. ג'ק הארנב ומגי העכברית חושדים בחתול כי הוא בעצם רוצה לתפוס את מקומם כעוזריו של הזקן החביב ומנסים להצר את צעדיו.אחיינו של לורנס והטריגר לעלילה הוא האיש הרע בסיפור- כמתווך נדלן חמקמק הוא שם את עינו בבית בקצה הרחוב והוא יעשה הכול כדי לגרש את הקוסם ואת ידידיו מביתם. האחיין אינו יודע חברות אמת מהי וכמיטב המסורת הוא ייענש על כך - אבל אל דאגה הדבר יעשה ללא דידקטיות יתר וללא מסרים חינוכיים שמאלצים שיידחפו לגרון הצופים.
מעבר לסיפור האמין והמרגש גולת הכותרת של הסרט הם הצעצועים שהפכו ליצורים חיים-המריונטה, מכונת הסוכריות, בובת הטבח על גלגלים ועוד יצורים מקסימים שהפכו מפלסטיק וספוג ליצורים תבונתיים ואוהבים - בבית הקסום חיים הצעצועים עם הבורא שלהם בהרמוניה והם לא ייתנו לאיש להפריע להרמוניה זו. אז נכון,אלו לא הדינוזאור ותפוח האדמה מ"צעצוע של סיפור" אבל הם מקסימים לא פחות. עוד כוכב בסרט הוא הבית הנראה מבחוץ כמאיים וקודר אך מבפנים הוא מוזיאון של חפצים קסומים מהעבר והצופה משוטט בשקיקה מהמטבח ועד לעליית הגג.קסם של בית הוא הפתעה מרעננת וסרט מושלם לילדים וגם להוריהם שרוצים ולו לרגע לחזור לעולמות קסומים שכבר נשכחו. קסם של בית הוא ללא ספק קסם של סרט.