9 שנים חלפו מאז "עיר החטאים". מספיק זמן בכדי לשכוח את תוכן הנובלות הגראפיות של פרנק מילר שעובדו ביחד עם רוברט רודריגז לקולנוע. למרות הזמן שעבר, אותה ההרגשה והאווירה הקודרת כובשת את הצופה עם הפריים הראשון בתלת ממד. הצופה שוקע מהר לאותו מקום מוכר. מקום שיש לו יכולת לשאוב אותו אליו ולהפנט אותו עם השילוב של פילם נואר וסרט פשע שהצד הוויזואלי בו (הנאמן לרומן הגראפי) הוא אמנות שקשה להסיר ממנה את העיניים. אסקפיזם מושלם.השדרוג המרכזי מהסרט הראשון הוא שילוב התלת ממד שמוסיף המון והופך את חוויית הצפייה להרבה יותר טובה. מכיוון שמראש מדובר בסרט שחור-לבן אפל, התלת ממד לא יוצר צפייה מעייפת וחשוכה כמו ב"כוכב הקופים – השחר" למשל. אז אם אתם מעקמים את האף בכל פעם שאתם נאלצים לצפות בסרט תלת ממד, הפעם אתם יכולים לשים עליו את המשקפיים ולהרגיש בנוח.
פרסומת
אם להגדיר בעזרת מושג טכני את "עיר החטאים - עלמה להרוג", פולואו אפ יהיה מושג הרבה יותר מדויק ומתאים מאשר סרט המשך. הסרט מורכב מסיפורים מוכרים של פרנק מילר עם עלילות חדשות. גם הפעם מדובר ב 3 סיפורים שמובילים את הסרט. מארב (מיקי רורק) היא החוליה המקשרת בין שלושתם.הסיפור הראשון עוסק בג'וני (ג'וזף גורדון לוויט), מהמר יהיר בעל מזל בלתי רגיל. הוא מחליט ללכת על כל קופה, תרתי משמע, ולשחק פוקר מול סנטור רוארק (פאוורס בות') האיש הכי מושחת במדינה והאויב הכי גדול של כל מי שזז. הסיפור השני עוסק בדוויט, מי שגולם בסרט הראשון על קלייב אוון כאשר הפעם הוא מוחלף על ידי ג'וש ברולין. אהבת חייו, אווה (אווה גרין) חוזרת ומנסה לגרום לו להציל אותה מבעלה כדי שהם ישובו להיות ביחד. דוויט מגייס לעזרתו את מארב כדי להתמודד עם האתגר הגדול בדרך לחילוצה של אווה, הלוא הוא מנוט - יד ימינו של בעלה. גם במקרה הזה הוחלף שחקן. דניס הייסברט החליף את מייקל קלארק דאנקן המנוח ולרגע אפשר להתבלבל בין שניהם. הסיפור השלישי עוסק בננסי קלאהן, חשפנית שטווה לאורך הסרט את נקמתה בסנטור רוארק. גם במקרה הזה מארב בא לעזרתה.
"עיר החטאים - עלמה להרוג" הוא סרט שאסור לפספס וכדאי מאוד לשקוע בתוכו. מדובר באחד מסרטי השחור לבן הכי צבעוניים שנראו אי פעם על המסך הגדול, הוא יכול להפיל בנוקאאוט את רוב הסרטים מבוססי הרומן הגרפי שעובדו לקולנוע, אולם רק סרט אחד יכול להביס אותו כבר בסיבוב הראשון וזהו "עיר החטאים" מ 2005. הסיפורים של הסרט הראשון היו הרבה יותר חזקים וסוחפים. אולי גם הראשוניות והחידוש מבחינת האווירה והפן האמנותי הנאמן כל-כך לרומן הגרפי גורם בפעם השנייה לחוויה להיראות קצת פחות מרגשת. העובדה כי נוצרת יותר תחושה של סרט פולואו אפ מאשר סרט המשך, פוגעת מעט בחוויה ואולי גם לפער 9 השנים, פער גדול מידי בין סרט לסרט יש השפעה כלשהי.ועדיין מדובר בסרט סוחף שגורם לצופה לחוש שהוא נמצא יותר במצב של קריאת נובלה מאשר צפייה בסרט. זה די נדיר לראות סרט שמעלה בצורה כל-כך חזקה את התחושות שמתעוררות כאשר קוראים ספר. אולי זה בגלל ה Voice Over, אולי זה בזכות אווירת הפילם נואר ואולי זה בזכות הדמויות המורכבות כמו למשל סנטור רוארק שדמותו התחזקה בסרט הזה כך שאפשר לומר עליו בקלות שהוא אחד הרשעים הכי בולטים בקולנוע בעשור האחרון, וגם בזכות אווה גרין, שמגלמת בסרט את אווה. רק לפני מספר חודשים היא הייתה הדבר הכי טוב ב "300 - עליית האימפריה" (גם הוא סרט המבוסס על רומן גראפי של פרנק מילר) ופעם נוספת היא מגלמת אישה חזקה. אז תרשו לעצמכם ללכת שוב לאיבוד ברחובות של עיר החטאים והפעם בתלת ממד. אולי זה לא יהיה כמו הביקור הראשון, אבל אתם תצטערו אם לא תעשו זאת.
אני קצת משוחד, כי גדלתי על הקומיקס - אבל מדובר בסרט מהנה. אומנם מאוד אלים, אבל האלימות היא כמעט מצוירת. החזון הקולנועי, או יותר נכון החזון של פרנק מילר, היוצר של הסדרה, עוברים בצורה טובה מאוד.
אבל בכל זאת - לכו לקרוא את הקומיקס. יותר טוב :-)
שם:שמסגיל:1512/03/2016 01:02:31
6/10
בניגוד לעיר החטאים מ2005 פה הסרט לא שינה שום דבר, האפקטים נשארו אותו דבר והסיפורים גם. הסיפורים פחות עינינו אותי והיו מספר דברים בסרט הזה לא הגיוניים.
שם:anipoגיל:4329/06/2015 21:58:55
7/10
שילוב של מותחן אפל, אקשן ,פנטזיה וקומיקס באריזה אחת. מזכיר תבשיל או מאכל שמטובל ביותר מידי תבלינים מה שגורם לו להיות פחות טעים. לפעמים הפשטות מנצחת והפחות הוא יותר. זה המקרה.
שני סיפורים שאין קשר ביניהם מרכיבים את העלילה שמתרחשת בעיר אפלה אי שם באזור הדימדומים. סיפור אחד מעניין והשני פחות.