קן לואץ' ,אחד מהקולות הנוקבים ביותר שהגיעו אי פעם מהאי הבריטי כבר לא ילד. בגיל 78 ואחרי חמישים שנות עשייה הוא מודיע שהוא התעייף ואין לו כבר את האנרגיה ללחום את מלחמתו של המדוכא והמנוצל. זו הסיבה שככל הנראה סרטו החדש "המועדון של ג'ימי" יהיה סרטו האחרון.לואץ' שעוד מימי כיור המטבח עושה קולנוע המכונה "ריאליזם ביקורתי" תמיד מנסה להציג בסרטיו את המערכות החברתיות הכלכליות שלטעמו מדכאות את האדם וגורמות לו לחיי סבל. בסרטין כגון "קס", " גשם של אבנים", "אנשי המסילה" ועוד רבים וטובים הוא עוסק בהפרטה, כיבוש, עבדות, קניין פרטי, ניכוס אוצרות טבע וניצול כוח אדם. את סרטו החדש הוא עשה לטענתו מכיוון שדרך תיאור אירלנד בשנות השלושים של המאה ה20 הוא יכל להראות שהכנסייה והמדינה הם סוכנים של דיכוי כהגדרתן.
פרסומת
באירלנד של שנות ה-30,עשור לאחר מלחמת האזרחים העקובה מדם, שוררת אופטימיות והרגשה שהמדינה בדרך לתקופה של שגשוג ויציבות. ג'ימי גארלטון חוזר מארה"ב לכפר הקטן שבו גדל וגוזר על עצמו חיים שקטים. אלא שג'ימי הוא "ציפור חופשייה" ואדם פוליטי המאמין בשיווין ואחווה. ג'ימי מקים עם שובו את מועדון הריקודים שבנה בכפרו בשנות העשרים והמקום הופך למרכז של שמחה וחופש בלב העגמומיות האירית.הכומר המקומי נחרד מהריקודים ומשיעורי ההיסטוריה המועברים במועדון של ג'ימי, החשש מהקומוניזם ומסטייה מהתלם מעלה את חמתם של אנשי השלטון וההתנגשות בין האור לחושך (כמו בכל סרטיו של לואץ') היא בלתי נמנעת.
כדי להשיג אותנטיות מקסימאלית שהיא אחד מסימני ההיכר של לואץ', הסרט צולם במקום שבו שכן המועדון המקורי של ג'ימי ולואץ כהרגלו השתמש בתושביי המקום כניצבים. המוסיקה המנוגנת בסרט הוקלטה בלייב ולא באולפן והתוצאה ריאליסטית וכובשת."המועדון של ג'ימי" הוא מסרטיו המעודנים של לואץ'. אין בו כמעט סצנות קורעות לב (אירלנד זכתה למבט הרבה יותר קיצוני בסרטו של לואץ' משנת 2006, "כשרוח נושבת") .לרגעים נדמה שלואץ' מציג תמונה פשטנית וחד ממדית של המציאות. אולם ממרום גילו מוכיח לואץ' בסופו של דבר כי את מסריו הוא יכול להעביר גם בנועם וללא צורך בהתלהמות.יצוין לטובה משחקם של השחקנים הראשיים בארי וורד כג'ימי ובמיוחד ג'ים נורטון כאב שרידן המייצג את כל מה שלואץ' מתנגד לו: קיבעון מחשבתי ואי היכולת לקבל את האחר ואת השונה. במידה ולואץ' אכן יפרוש. יאבד הקולנוע העולמי את אחד מהקולות האוטנטיים והנוקבים שלו ."המועדון של ג'ימי" הוא שירת ברבור ראויה.
הליברליות והרצון לחיות את החיים באופן חופשי אל מול השמרנות והדעות הקדומות. ג''ימי חוזר לאירלנד אחרי מספר שנות גלות באמריקה ונחשף לצורך ולכמיהת אנשי המקום לתת דרור לרגשותיהם וצורכיהם. בעקבות כך הוא פותח מחדש את המועדון שבעטיו גורש מאירלנד, שם הוא מלמד את המקומיים ריקוד לצלילי מוסיקת הג''אז אליה התוודע באמריקה ובעצם מעניק להם את המקום היחיד בו הם יכולים לרקוד ולהתפרק. הדבר אינו מוצא חן בעיני המימסד הפוליטי והדתי שמתחיל לרדוף את ג''ימי וקהל תומכיו. ברקע יש גם מפגש מחודש עם אהובתו טרם הוגלה. סיפור אמיתי ומעניין על רקע נופיה המקסימים של אירלנד, מוסיקה יפה, נושא שהוא תמיד אקטואלי וגם אהבה. מי שלא יבוא עם ציפיות מוגזמות ,יהנה מסרט אנושי וטוב.
שם:רחליגיל:6302/09/2014 20:52:50
9/10
דרמה תקופתית יפה ואמיתית על מלחמתה של הכנסיה הקתולית הנוקשה, ובלתי מתפשרת, בכל מי שאינו הולך בדרכה. הסיפור מתרחש על רקע נופיה הירוקים (יורד שם המון גשם) של אירלנד ומשרטט חיי צעירים השואפים להינות ולהתפתח בחיי הכפר השוממים של שנות השלושים. כדאי מאוד לראות ולו כדי להיווכח שוב שהפוליטיקה חזקה מהכל.
שם:איתיגיל:4431/08/2014 13:21:12
6/10
דרמה חברתית-אנושית שקטה ונעימה, המראה כי בעיות "הון-שלטון" היו רלוונטיות גם לפני 80-90 שנה.