ג'ון סטיוארט, המנחה המבריק של תוכנית הסאטירה הפוליטית דיילי שואו, יצא להפסקה של מספר חודשים מהנחיית התכנית אותה הוא מגיש מאז 1999 כדי לביים את סרט הביכורים המאוד רציני המבוסס על סיפורו של העיתונאי הקנדי-איראני מזיאר בהארי, שסיקר את הבחירות באיראן עבור העיתון "ניוזוויק". במהלך שהותו במדינה התראיין בהארי ה"דיילי שואו" והתבדח על היותו מרגל על אדמת איראן. לא מהלך זהיר במיוחד, במיוחד כשאנחנו מודעים לרקע ההיסטורי של משפחתו.
אביו ואחותו של בהארי היו אסירים פוליטיים והוא מתגורר עם בת זוגו ההרה בלונדון. הוא מוצא את עצמו בלב סערת הבחירות בשנת 2009, בראשית ימי המהפכה הירוקה, כאשר מועמד העם מיר-חוסיין מוסאווי מפסיד. במהלך אחת ההפגנות הוא מתעד את האלימות כלפי המפגינים ושולח את המידע לערוצי הטלוויזיה המערביים. הוא נחטף מדירתה של אמו, על ידי הממשל ומואשם בריגול עבור גורמים עוינים – התקשורת המערבית, המוסד, ה CIA ועוד שלל המצאות שונות ומשונות. השתתפותו במערכון סאטירי ב"דיילי שואו" בהחלט לא תורמת לעניין.
פרסומת
יש לציין שסטיוארט מנסה לעשות כל מניפולציה אפשרית כדי להפוך את סיפורו של מזיאר בהארי לקורע לב אבל יש לו שתי בעיות מרכזיות שמונעת ממנו להפוך את הסרט הזה לראוי לצפייה: התסריט שהוא כתב וחוסר כשרון בולט כבמאי שחקנים. זאת הפעם הראשונה שאני צופה בסרט בכיכובו של השחקן המקסיקני המעולה גאל גרסיה ברנאל שבו הוא מצליח להפתיע לרעה ולהוציא תחת ידיו המגלומניות של סטיוארט את הופעתו החלשה ביותר לאורך הקריירה שלו. לפני פסטיבל טורונטו בו נחשף הסרט כולם דברו על מועמדויות לאוסקר, היום זה נראה רחוק מתמיד. הביקורות הלא מפנקות והכישלון בקופות למרות מתקפת יחסי הציבור הוכיחו שהמלך הוא ערום.
הניסיון המגוחך להציג את החוקרים ככסילים נעשה בצורה הומוריסטית נמוכה כל כך שלא הייתה מביישת את סרטיהם של האחים פארלי ("משתגעים על מרי"). השיחות שבהארי מנהל עם רוחותיהם של אביו ואחותו כתובות ביד גסה. בכלל, לא נראה שברנאל הולך לאיבוד בתוך חדר הכלא הלא ממש מאיים ומהרגע שהוא נזרק אליו הוא פשוט נראה משועמם ותלוש לחלוטין. בהארי יושב בכלא מספר חודשים, עובר שפע עינויים מביכים, על ידי צוות ליצנים ילדותי. כנראה זה סרט הכלא הכי לא מטריד שנתקלתי בו אי פעם.
סרט קולנוע טוב יחזיק אותנו במתח עד לרגע האחרון גם אם אנחנו כצופים יודעים בדיוק מה עתיד להתרחש בסופו. הסרט הזה בעיקר מעורר רצון שהפרויקט הסטודנטיאלי החובבני הזה יסתיים במהרה. אז כן, יש כאן אמירה למען חופש ביטוי אבל נוצרו מאות סרטים שעוסקים באסירים ששילמו מחיר כבד למען חופש הביטוי. לסרט עם סיפור כל כך חזק שעוסק ברוח האדם ויכולתו לשרוד את הגרוע מכל מגיע במאי ותסריטאי חכם יותר שייקח אותו למקומות שיעוררו בנו צמרמורת וידירו שינה מעינינו ולא יגרמו לנו לפהק עמוקות ולקוות שהשעמום הזה יסתיים.
שם: ערןגיל: 47סרט המספר את סיפור חייו של איראני גולה שחזר לארצו בכדי לסקר את הבחירות באירן ונחשד בריגול
סרט מצויין , משוחק הייטב וממחיש את חוסר הסולבנות של המשטר האיראני כנגד מתנגדיו
שם: אמנון אלביגיל: 99רוז ווטר.
חובה לראות, ודאי בתקופה השדחורה של חוק הלאום. מסמך תיעודי אשר חובה לראות אותו: העיתונאי הצעיר בתמימותו, המשפחה המיוסרת, המשטר במלוא עליבותו - כמו גם החשיפה של נקודת התורפה: ה-ם מ-פ-ח-ד-י-ם (כך במקור)
שם: י.ד.גיל: 64הסרט משקף יפה את התמימות של העיתונאות המערבית המסקרת את האירועים במדינות טוטליטריות ובמקרה זה, את אירן.
לו היה הסרט דובר פרסית הוא היה אמין יותר.
למרות שמדובר במקרה שקרה, הרי שהסרט בנוי היטב ובהחלט שווה צפייה.