הגננת ביקורת סרט

The Kindergarten Teacher Movie Review

נתן ליכטר על "הגננת":
"אחת מיצירות המופת המובהקות של תור הזהב של הקולנוע הישראלי"

סרט ארכיון שתף/י

משחק שרית לארי, אבי שניידמן, אסתר ראדה, יחזקאל לזרוב, ליאור רז במאי/ת נדב לפיד

ישראלי

ביקורת סרט להגננת מאת נתן ליכטר | מבקר וכתב קולנוע

ציון המבקר

"יצירת אמנות"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

5.8/10

היכן תצפו?

בקולנוע

54.2% בבית

33.3% לא אצפה

12.5%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

האומץ ליצור סרט אמנותי ועוד בישראל הוא משהו שאסור לקחת אותו כמובן מאליו. עשייתו אינה קלה מכיוון שהיא דורשת את היכולת למצוא את המינון המדויק בין הצד הארטיסטי לצד הפן העלילתי. האפשרות להצליח עם סרט כזה טמונה ביכולת של התסריטאי/במאי להפוך אותו למשהו שמדבר לעולם ולא רק להציג אותו כיצירה אישית מדי שמלבד עצמו אף אחד אחר לא יכול להזדהות איתה או להבינה."הגננת", סרטו השני של נדב לפיד, הוא אחד הסרטים האמנותיים הטובים והמוצלחים ביותר שנעשו בישראל אם לא הטוב שבהם. סרט אמנותי על אמנות. הסרט מבוים ומצולם בצורה מבריקה. סרט ששופך דלי של השראה על הקהל שלו. אי אפשר באמת להבין אותו לגמרי בצפייה אחת, בדיוק כמו שלא ניתן להבין שיר מקריאה אחת. בדיוק כמו שיר, אפשר שלא לסבול אותו על התוכן שלו, ואפשר לאהוב אותו מאוד בשל כך. ולכן אפשר לפרש את עבודתו כטכנית וקרה מכיוון שהיא מאוד אמנותית. אבל קור וטכניקה יכולים להיות חלק בלתי נפרד מהיצירה ולעיתים אפילו חלק חיוני מהמסר כך שלפעמים, כמו במקרה הזה, טכניקה וקור הם תכונות טובות.

"הגננת" הוא סרט על מערכת היחסים שבין יואב (אבי שניידמן),ילד בן חמש עם כשרון לכתוב שירים כאילו היה אדם עם ניסיון חיים של 40 שנה, ולבין הגננת שלו. ההשראה מגיעה אליו ברגע אחד: הוא מתחיל להתהלך מצד לצד ואז אומר "יש לי שיר" ופולט אותו. המטפלת שלו, מירי (אסתר ראדה) משתמשת בשיריו באודישנים שלה ואביו (יחזקאל לזרוב) אינו מעוניין לפתח את כשרונו כי הוא רוצה שיואב ייהנה מהילדות שלו. לעומת זאת הגננת שלו, נירה (שרית לארי) מתייחס אליו כאל אוצר ונותנת לו יחס מועדף. נירה היא חובבת שירה בעולם שלא ממש נותן את הכבוד הראוי למשוררים, עולם שסוגד לתרבות הפופ והראליטי. היא משתתפת בסדנת שירה, וכשהיא מקריאה את שיריו של יואב כשלה, רק אז מנחה הסדנה, (המוכתר), מתחיל לשים אליה לב.הקאסט של הסרט מבריק הן מבחינת התפקידים הקטנים של המוכתר כמדריך סדנת השירה, הבעל של נירה (ליאור זיו), יחזקאל לזרוב בתור האבא ודן תורן בתור הדוד, והן של השחקנים הראשיים: לארי ושניידמן שכלי המשחק המרכזיים שלהם הם העיניים. לפיד מביים בצורה מושלמת את הילד ומוציא ממנו את המיטב. הסצנה במהלכה הגננת מנסה לפתח את כשרונו ומוחאת כף מולו במטרה להסביר מה זאת אלימות, מוציאה ממנו תגובה שמזעזע לצפות בה. יואב הוא ילד שייכנס לכם לראש ולא יצא ממנו. מנסים להבין מאיפה שרית לארי מוכרת לכם? אתם כנראה זוכרים אותה מ"טירונות". היא הוחזרה מפרישה מקריירת המשחק שלה לצורך ה"הגננת". עד לא מזמן היא הייתה עסוקה בדוקטורט לפילוסופיה פוליטית בבוסטון ועבדה שם גם כמרצה. כיום היא עובדת כרכזת הפעילות הציבורית של ארגון זכויות האדם "גישה". ספק אם יתאפשר לה לחזור בשקט לפרישה אחרי תצוגת משחק כזאת.

לארי מושלמת בתור הגננת שהרצון לפתח את כשרונו של יואב ולגרום לעולם להכיר את שיריו, הופך בהדרגה לאובססיה, לפלישה לפרטיותו והסאב-טקסט זורק גם למקומות אפלים הרבה יותר. הסרט של לפיד הוא סמלי. יואב מסמל את השירה. את האמנות שלא ממש זוכה ליחס הראוי לה. לא את כל הסמלים שלפיד משלב בסרט ניתן להבין בקלות. כאמור, סרט כזה צריך לראות כמה פעמים על מנת לנתח אותו בצורה ראויה. האמת היא שאני לא זוכר מתי ראיתי בפעם האחרונה סרט ישראלי שהפעיל את הגלגלים במוח שלי בצורה כזאת. זה סרט שחושבים עליו בדרך הביתה, כשמגיעים הביתה וגם כשקמים בבוקר.

הסרט אמנותי בכמה רבדים שונים מלבד הקולנועי: הראשון כמובן השירים של יואב וגם שירי משוררים אחרים שמשולבים במהלך הסרט כמו למשל "אני סימון נחמיאס" של איתן נחמיאס גלאס, שיר אהבה-שנאה לביאליק וגם מחאה נגד האשכנזים על קיפוח המזרחים. הרגע הזה ומה שמתפתח ממנו במהלך אותה סצנה, העיף אותי בחזרה למציאות והזכיר לי את שירו של רועי חסן "מדינת אשכנז".החלק האמנותי השני בא לידי ביטוי בצילום של שי גולדמן עם כמה ואן שוטים של 360 מעלות. כמו כן הצילום אינו תמיד אחיד: לפעמים הוא מגובה עיני הילד ולפעמים מגובה של מבוגר. ישנם גם כמה קטעים לא מובנים שהם במידה רבה פורצים את המסגרת של הסרט. בסצנת הפתיחה, בעלה של נירה שולח יד לאחור בזמן שהוא צופה בטלוויזיה ופוגע במצלמה. בסצנה אחרת בהמשך הסרט, הילדים נכנסים ואומרים בוקר טוב לגננת כאשר לפתע אחד הילדים מפנה את מבטו ישירות אל המצלמה. בצפייה אחת אי אפשר למצוא לכך משמעות ברורה: אי אפשר להבין האם המטרה היא להדגיש את היותו של הצופה עד לאירועים, לומר לו שהוא אחד שפולש להתרחשויות או אולי להבהיר לצופה שהוא אחד שצועד לצד הדמויות בסרט ומלווה אותן. תחליטו אתם.הצד האמנותי השלישי בא לידי ביטוי במה שיכול להתפרש כמיצגי וידאו ארט שלפיד ממקם במהלך הסרט. הראשון הוא מופע שירי יציע שיואב שר עם חברו לגן. השנייה היא מעין פאוזה שלא קשורה ישירות לשום אירוע: מירי יוצאת מן הים ושרה את אחד משיריו של יואב. זאת כנראה הסיבה בזכותה לוהקה אסתר ראדה. הסצנה השלישית היא ריקוד במועדון.

"הגננת" הוא אחד הסרטים הבולטים בתור הזהב הנוכחי של הקולנוע הישראלי. יש לו שפה ויזואלית משלו, הוא מורכב, מעניין, מרתק ומסקרן. הוא מספק חומר לפרשנות ודיונים. הוא אמנות שמדברת על אמנות. זהו קולנוע אמיץ ואנטי מסחרי שמיועד לקהל שמחפש אתגרים בקולנוע ולא סיפוקים מידיים. כמה סמלי היה שהקרנת העיתונאים שלו התרחשה במוזיאון תל אביב. "הגננת" זהו סרט שקודם כל מיועד לקהל חובב האמנות ואחר כך לקהל חובבי הקולנוע. אבל קולנוע הוא בעצם אמנות.

נתן ליכטר | מבקר וכתב קולנוע

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

הגננת - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: .MOR Rגיל: 1409/12/2017 03:11:59

7/10

סרט מקסים ומעייף !!! השחקנים נהדרים, הצילום נפלא, הפס-קול מוסיף הרבה לאווירת הסרט, העריכה מצויינת, הדיאלוגים מבריקים ומרשימים והתסריט והעלילה מדוייקים, עשויים היטב ואפילו לפעמים גיאוניים אך אם זאת הם גם מתישים, עייפים, רדומים ונמרחים מידי. בקיצור, לא לכל אחד. אפשר מאוד לראות !!!

שם: נדאאגיל: 3016/01/2017 10:11:27

1/10

איך אני יכולה לצפות בסרט "הגננת"?

שם: חייםגיל: 3301/08/2015 14:06:47

5/10

סרט עם ילדים תמיד מקסים .אבל המשחק היה קצת לא ברור שמה רוצה הגננת מהילד סרט איטי ולא הגיע לרמה גבוהה כמו שחשבתי ..אז לאלו מבינכם שרוצים לראות .אפשר לוותר ..

ל 11 ביקורות גולשים נוספות

קישורים