סרטו החדש של הבמאי הרוסי אנדריי זויאגינצב ממשיך את התמות המוכרות ביצירותיו הקודמות: עיסוק במשפחה ,האדם מול הטבע ומהות הקיום האנושי אלא שהפעם נדמה שהבמאי מוסיף ביקורת צינית ומצליפה כלפי מוסדות השלטון וגם כנגד הכנסייה המייצגת את הדת. לאור ביקורת בוטה ויוצאת דופן זו לא פלא שהסרט (למרות שנבחר לייצג את רוסיה באוסקר) עורר סערה גדולה במולדתו של הבמאי וכעת עומדת הקרנתו ברוסיה בספק .זוויאגינצב מצליח בסרטו לספר סיפור אנושי קטן על משפחה החיה בלב השממה ובמקביל הוא טוען את העלילה באלמנטים אלגוריים רחבי יריעה והסרט הופך לפרקים לאפוס המתייחס למצבה הפוליטי של רוסיה בימינו וליחס האדם למול השלטון. יכולתו של הבמאי לשמור על דואליות זו היא שהופכת את הצפייה ב"לוויתן" למאתגרת ואף למבלבלת לעיתים.קוליה הוא מכונאי הגר בצפון רוסיה באזור שאפילו כבישים אין בו והעליבות זועקת מכל פינה (והטבע במלוא הדרו מציץ ממש מעבר לפינה). בבית על הגבעה חיים מלבד קוליה גם אשתו השנייה ובנו מאשתו הראשונה. חיו קשיי היום של קוליה משתבשים כשראש העיר שואף להקים על ביתו של קוליה כנסייה והמכונאי יוצא למאבק חורמה במערכת השלטון המושחתת העושה יד אחת עם הכנסייה המקומית. גם העורך דין המלוקק שמגיע ממוסקבה לייצג את קוליה במאבקו בשלטון רק יסבך את המצב ויגרום לזעזועים בביתו של קוליה.
פרסומת
זוויאגינצב הוא חסיד הקולנוע האירופאי של שנות ה-60. קולנוע שמתכתב עם יצירותיהם של ברגמן ושל טרקובסקי. זהו קולנוע מתבונן שאינו מרבה במילים ודורש מהצופה הקשבה מוחלטת וגם נותן לו הרבה חומר למחשבה. זהו קולנוע שבו לאיתני הטבע יש לא פחות חשיבות מאשר לשחקנים והמים הגועשים המתנפצים על הצוקים מבטאים יותר מכל את סערת הרגשות שבה נתונים קוליה ומשפחתו.גם לוויתן או שניים (כשם הסרט) יופיעו כשהם שוחים בים שליד ביתו של קוליה. למה התכוון הבמאי כשבחר בשם זה וגם הציג שלדים של לווייתנים הפזורים על החוף? (לצד סירות נטושות הנדמות כלווייתנים). האם הלוויתן מסמל את עברה המפואר של רוסיה ששקע במצולות? האם הכוונה לספרו של הובס מהמאה ה-17 הדן במערכות השלטון? או אולי הכוונה לציטוט מתוך איוב שבו מוזכר לוויתן כדוגמא לעוד חיה שאינה יכולה לכוח האל? על הפירוש המדויק לשם הסרט יכול להחליט הצופה, בדיוק כמו שהבמאי נותן לו חופש לפרש את העלילה שנפרשת מול עיניו ולבחור האם לייחס לכל תמונה משמעות אלגורית מתוחכמת או להתייחס לסיפור כפשוטו.
מעבר לסצנות מתוחכמות מתובל הסרט בסצנות שאינן דורשות ביאור כמו זו שבה במסגרת בילוי בחיק הטבע יורים קוליה וחבריו בתמונות של מנהיגי רוסיה לשעבר, או הסצנות המדהימות בבית המשפט שבהן מקריאה השופטת הראשית את גזר הדין במהירות של סוס מרוץ, אלו סצנות בעלות מטען מקאברי של ממש והן מציגות את הריחוק והניתוק שבין האזרח הרוסי לבין מוסדות השלטון.גם אם יבחר הצופה לסנן ולהתעלם מכל המשמעויות הנסתרות בסרט "לוויתן" עדיין יישאר סיפורו של קוליה, שבתחילת הסרט נדמה כדמות הפחות מעניינת בעלילה (אשתו ובנו מפגינים מנעד רגשות רחב הרבה יותר ממנו, כסיפור המרכזי, כאשר ככל שהעלילה מתקדמת נחשפים עוד פנים באישיותו. את ההשראה לסיפורו של קוליה קיבל זוויאגינצב בכלל מג'ון הימאייר האמריקאי שנלחם בניסיונות השתלטות על ביתו בעיר קטנה בקולורדו. הימאייר לקח בולדוזר והרס כמה בתים ואת בית העירייה עד שהתאבד. סיפורו של קוליה על פניו הרבה פחות דרמטי, אך בסגנונו הקורקטי מצליח הבמאי לחדור לנשמת הצופה ולהותירו המום מסיפור קטן-גדול על האזרח הקטן הנלחם בתחנות הרוח השלטוניות המאיימות להעלימו.מכיוון שראש העיר חומד את ביתו של קוליה לצורך בניית כנסייה, הבימאי אינו חוסך את שבטו גם מנציגי הכנסייה,המטיפים לאמת אך נוהגים בשקר וכזב.
אל תחמיצו את "לוויתן". הצפייה בסרטו של זוויאגינצב הזכירה לי יצירת מופת אחרת שעסקה בטבע ובקיום האנושי "היו זמנים באנטוליה" של הבמאי התורכי נורי בילה ג'יילאן. לא פלא שזוויאגינצב וג'יילן הם מחביבי פסטיבל קאן, אולי הפסטיבל שמעניק את החשיבות הגדולה ביותר לסרטי קולנוע אמנותיים.