לפני כחודש, נעצר תושב ירושלמי מכיוון שהאזין לשיר מחאה על רכז מודיעין משטרתי. מקרה זה מוכיח שלאנושות יש עוד לאן להתקדם מבחינת חופש הביטוי וששאריות הפרימיטיביות הפרנואידית עדיין לא נעלמו מן העולם. נזכרתי במקרה הזה כשצפיתי "בטרמבו", סרטו של הבמאי ג'יי רואץ' המבוסס על מקרים אמיתיים.בשנות החמישים, דלטון טרמבו (בראיין קרנסטון) היה התסריטאי המוביל בהוליווד. רגע אחרי שחתם על חוזה שהיה אמור להפוך אותו לתסריטאי בעל השכר הגבוה ביותר בעולם, הוא הוזמן יחד עם עוד 9 אנשי קולנוע אחרים לשימוע בפני הקונגרס בחשד להיותו קומוניסט. באותם זמנים ארצות הברית הייתה רדופה בפראנויות שהקומוניזם ישתלט על העולם. בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, מספיק היה להיות בעל דעות קומוניסטיות כדי להיחשב לאויב המדינה.
טרמבו היה אחד מהאנשים שהוכנסו לרשימה השחורה של תסריטאים שאסור לעבוד איתם. במהלך שימוע שערכו לו בקונגרס הוא הואשם בביזיון ונשלח ל 11 חודשי מאסר. כשסיים את תקופת המאסר, נאסר על כולם לעבוד אתו. היחיד שהסכים לתת לו עבודה היה פרנק קינג (ג'ון גודמן) בעליו נטול הפחד והערכים של אולפן להפקת סרטים סוג ב'. דלטון טרמבו כתב לו תסריטים בשם בדוי ונאלץ לעבוד שעות ארוכות בשכר נמוך ממה שהיה רגיל אליו על מנת לפרנס את משפחתו ולהמשיך לתחזק את סגנון החיים אליו היה רגיל.
פרסומת
לכאורה, הנושא של "טרמבו" יכול לשמש בסיס לסרט רציני עד טרחני כנגד הקפיטליזם והמקרתיזם. למרות נושא הקומוניזם והרדיפה, אין שום דבר רציני או כבד בסרט הזה. הצלחתו מתחילה קודם כל מכך שאחראי עליו הוא במאי קומדיות. רואץ' ביים את שני הסרטים הראשונים בטרילוגיית "פגוש את ההורים" ואת טרילוגיית "אוסטין פאוורס". "טרמבו" הוא אמנם לא קומדיה פרועה כמו הסרטים הקודמים שלו, אבל ההומור של הסרט הוא אחד הדברים שהופכים אותו למוצלח ומעניין. "טרמבו" הוא עליית מדרגה משמעותי בשביל רואץ'. ההומור בסרט הינו שנון ומושחז היטב ובראיין קרנסטון נועץ אותו כסכין בין הצלעות אליהן הוא מכוון.הסרט מרתק גם בזכות התסריט של ג'ון מקנמרה המבוסס על ספרו של ברוס קוק, המציג את כל עניין הרדיפה כאבסורד אחד גדול ומסרב להציג את טרמבו כמסכן. מקנמרה מתמקד בהצגתו כאדם חדור מוטיבציה שיעשה הכל למען מה שהוא מאמין בו. היו רגעים בהם טרמבו התרכז יותר בכתיבה מאשר במשפחתו והזניח אותה, היו רגעים בהם הוא נדחה בכל מקום וכאמור נכלא במשך שנה, אך התסריט נמנע מלתת יותר מידי במה לרגעים אלו ולסחוט מהצופה רגש בכל הכוח.
גם ברגעים המשפחתיים, כאשר בתו של טרמבו שואלת אותו האם הוא קומיניסט, התסריט מצליח להתפתח לכיוון בלתי צפוי. כך נוצר אחד הרגעים הכי משעשעים אי פעם בקולנוע מבחינת הביקורת על קפיטליזם ומבחינת מענה לשאלה קשה שמבוגר נדרש לספק לילדה. בנוסף לתסריט המוצלח, הסרט ערוך בצורה מושלמת ומשום מה לא ברור מדוע הוא לא זכה למועמדות לאוסקר בקטגוריה זו.
ועכשיו לעניין המשחק: אם בראיין קרנסטון לא היה מגלם את וולטר ווייט ב"שובר שורות", אפשר היה לומר שדלטון טרמבו הוא תפקיד חייו. בכל אופן, זהו התפקיד הטוב ביותר של קרנסטון בקולנוע מאז "דרייב". טרמבו הוא דמות משעשעת. הוא כתב תסריטים מהאמבטיה, היה אקטיביסט שנהג לארגן מפגשים בביתו ולא התכוון בשום שלב לסגת מכוונותיו. מסוגל לכתוב או לשכתב תסריטים בלילה אחד. טרמבו היה מכל בחינה לא רק דמות צבעונית אלא גם מעט תיאטרלית.מסביב לקרנסטון נבנה קאסט טוב. מי שבולטת יותר מכל צוות שחקני המשנה היא הלן מירן שמגלם את הרכילאית הזחוחה - הדה הופר. כל טור שלה בעיתון או פינה שלה לפני הקרנת סרטים בקולנוע היו יכול לחרוץ גורלות ובמקרה בזה היא חרצה את גורלו של טרמבו והפכה אותו למוקצה. הלן מירן משסה את נציגי הממשל בטרמבו ומתגלה כדמות שכיף לשנוא. המשחק של הלן, כצפוי, הוא לא פחות ממושלם ואם אתם רוצים עוד מדמותה של הדה הופר הנבזית תוכלו לראות אותה מתגלגלת לתוך התאומות טאקר המגולמות ע"י טילדה סווידון ב"יחי, הקיסר" של האחים כהן.בצד המוזר של הליהוק אפשר למצוא את לואי סי קיי. לא קל להתרגל לנוכחותו מפני שהוא לא מרגיש כליהוק טבעי לסרט למרות שזאת לא הפעם הראשונה שהוא מגלם דמות שאינה טיפוסית לאופיו. בכל מקרה, הליהוק שלו מכניס עוד צבע ל"טרמבו" בדיוק כמו שהליהוק של ג'ים קארי ב"מג'סטיק" (סרט שעסק חלקית בתסריטאי הוליוודי שנאשם בקומוניזם) מאזן את חווית הצפייה. למרות ש"טרמבו" עצמו לא מועמד לאוסקר בקטגורית פרס הסרט הטוב ביותר, אלא רק בראיין קרנסטון בקטגורית השחקן הראשי, הוא היה ראוי להיות מועמד כי "טרמבו" הוא אחד הסרטים הכי טובים שהופקו בהוליווד השנה.
השחקן הראשי כובש את המסך אבל זה לא מספיק.המעטפת נהדרת אבל לא כל אחד ימצא כאן את מקומו ,בעיקר בגלל הנושא שנטחן עד דק במהלך השנים. לא בטוח שמתאים לעשות סרט עלילתי סביבו, אפילו שמדובר בסיפור אמיתי. בנוסף,הקצב איטי ויש לא מעט רגעים משמימים.ככל שמתקדם כך נהיה מתיש יותר. הנאום המפוייס בסוף של טרמבו הוא סיום ראוי ויפה וזה מה שאני לוקח מכאן.
שם:ערןגיל:4726/08/2017 10:30:34
9/10
אחד מהסרטים החזקים והמעניינים שראיתי על רדיפה פוליטית בארצות הברית של שנות החמישים ועל הנחישות והאומץ לעמוד מולה.
משחק מצויין של ברייאן קרנסטון שתמיד מצליח להוציא במשחקו איכויות יוצאות דופן
שם:בןגיל:3103/12/2016 19:41:02
6/10
סרט מאכזב. עלילה איטית, תסריט לא מספיק סוחף. אז כן, מעניין לשמוע עוד זווית על חופש הביטוי ורדיפת מקארתי את הקומוניסטים, אבל וואלה, אפשר היה לעשות את זה הרבה הרבה יותר מעניין