"ארבע נוצות" מנסה לירות עם כל התותחים האפשריים. ליהוק מעניין של שחקנים מהמבטיחים בהוליווד, הפקה מרהיבה, אפוס רחב יריעה, קמצוץ של איכות ומשחק אופי לא מבוטל, צילום איכותי ופסקול של ג'יימס הורנר - ובאמת, מה עוד אתם כבר יכולים לרצות?סרט טוב?! הצחקתם אותי.
פרסומת
עלילת הסרט, הממוקמת אי שם בשנת 1898, מספרת על קצין בריטי (הית לדג'ר), אשר טרם יציאתו, עם חבריו הקצינים, למלחמה בסודן נגד המוהדים, פורש מהחיים הצבאיים. כאות קלון, בתקופה שבה לא לשרת בצבא היה נחשב כממיט בושה, הוא מקבל קופסה ובה ארבע נוצות משלושת חבריו מארוסתו, אשר כל אחת מעידה על הבוז שהם רוחשים לפחדנותו. הוא מתעשת מאוחר מדי, וכדי להציל את כבודו ולקנות את עולמו שחרב עליו, הוא יוצא לסודן במסווה, להציל את חבריו שנקלעו לתופת.הסרט מנסה להיות יותר מדי "לב אמיץ", מבלי שיהיו לו המעלות של האחרון. המוסיקה טובה, אך נופלת בהשוואה לפסקול המדהים של "לב אמיץ". האפוס רחב יריעה, אך העלילה משמימה ולא מעניינת. בסרט יש יותר מדי סצינות שראוי היה לחתוך אותן, ושאינן מוסיפות דבר לפיתוח הדמויות או העלילה, וכללית מתקבלת תוצאה מפוהקת וקיטשית, למרות רגעים יפים המבליחים פה ושם.
גם הליהוק של הדמויות בעייתי מאד. הית לדג'ר אינו משכנע בתפקיד הקצין הצעיר המיוסר, ומשחקו אינו מדויק. יש לו פוטנציאל לא רע כשחקן אופי, אבל דומה שהוא עדיין אינו בשל לתפקידים מורכבים. גם קייט הדסון נראית נלעגת בדרמה תקופתית זו, ומרגישה כמו פיל בחנות חרסינה. דווקא ווס בנטלי (הזכור לטובה מ"אמריקן ביוטי"), המגלם את חברו הטוב של הית לדג'ר, מפגין משחק רגיש, מאופק וטוב, ומתבלט לטובה לעומת כל עמיתיו. כולי תקווה שעוד נשמע ממנו.לסיכום: החמצה גדולה, משחק טוב מאד של ווס בנטלי. 5 בסולם יגאל.