התפכחות ביקורת סרט

Indignation Movie Review

מור קומפני על "התפכחות":
"סיכום של כל מה שיכול להתפספס בקולנוע"

סרט ארכיון שתף/י

משחק שרה גאדון, לוגאן לרמן, טרייסי לטס במאי/ת ג'יימס שיימוס

דרמה

ביקורת סרט להתפכחות מאת מור קומפני | מבקרת קולנוע

ציון המבקר

"פשוט לא"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.8/10

היכן תצפו?

בקולנוע

69.2% בבית

26.9% לא אצפה

3.8%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אפתח בוידוי – לא קראתי את "זעם", הרומן המפורסם של פיליפ רות' שעליו מתבסס הסרט "התפכחות" וכן מעולם לא חיבבתי יתרה את כתיבתו של סופר זה. יצירותיו האחרות שכן קראתי נראו לי תמיד שוביניסטיות למדי והתקשיתי להתחבר אליהן. זוהי נקודת המוצא עמה הגעתי לראות את "התפכחות", סרטו הראשון כבמאי של התסריטאי והמפיק ג'יימס שיימוס. ייתכן ומראש היה מדובר בקרב אבוד.עלילת הסרט מתרחשת בארה"ב של 1951, ימי מלחמת קוריאה. מרקוס מסנר, צעיר יהודי אידיאליסט ממשפחת קצבים מקבל מלגת הצטיינות לקולג' יוקרתי באוהיו וכך למעשה ניצל מגיוס לשורות הצבא ומלחציו של אביו השמרני שמתחיל באותה העת לפתח הפרעות נפשיות שונות. כשמרקוס מגיע לקולג' הוא מבין עד מהרה כי ייאלץ להתמודד עם שמרנות מרחיקת לכת, ולהצניע את עמדותיו האישיות כדי לשרוד. אם לא די בכך, הוא פוגש באוליביה, צעירה יפהפייה ושונה ממנו בתכלית ומנסה לפענח מה עומד מאחורי דרכיה המסתוריות.

הנקודה הראשונה בה נכשל הסרט, לטעמי – היא בניית הדמויות. לוגן לרמן, המגלם את מרקוס, לא ממש מצליח לייצר תצוגת משחק ראויה. המשחק שלו לפרקים נוירוטי ומנותק. הסיטואציות בהן הצופים פוגשים את דמותו של מרקוס מלכתחילה נראות קצת תלושות ולא יוצרות חיבה אל הדמות. תחושה מעיקה זו נמשכת כאשר מרקוס מגיע לקולג' וברור כי הוא נאלץ להתגמש מול שותפיו המעיקים לחדר ומול הדיקן הסמכותי.גם שאר השחקנים מתנהלים כבתיאטרון מצולם - הם אקסצנטרים ופעולותיהן נראות מסומנות. לא ברור לנו מה גורם להתנהגותו המשונה של אביו של מרקוס. כיצד מתרחק מרקוס מהיהדות. מדוע הוא חש מנותק משורשיו. במקום מגיעות רצף של סיטואציות שחוזרות על עצמן מספר פעמים ובהן ברור לנו שמרקוס שוקד על לימודיו ושום דבר אחר אינו מעניין אותו – עד המפגש עם אוליביה. גם דמותה של אוליביה מסומנת מאוד ולא ברורה. הרפליקות מרגישות לא אמינות ולא מדויקות בפיה של השחקנית שרה גדון. הרמזים לגבי דמותה של אוליביה מפוזרים וגם היא נותרת ללא רקע, מניעים או מהלכים שיסייעו לצופה להתחבר אליה. ברור לצופה שהיא שונה מאוד מכל בחורה שפגש מרקוס עד כה אך לא ברור מה הביא להידרדרות שלה בהווה ובעבר.

הצילום ביצירה הזו יפהפה, קר ומנותק והזוויות נעות בין הקרוב והרחוק, אולי כדי ליצור תחושת לחץ ותעוקה כמו זו הקיימת אצל מרקוס בשל הפער שלו בין מי שהוא נאלץ להיות ומי שהוא מעדיף להיות. הלחץ הזה אכן עובד אבל לא מספיק דיו לשאת סרט באורך מלא. הרפטטיביות של הסיטואציות, בייחוד שיחותיו של מרקוס אצל הדיקן, מעיקה, איטית ולמרבה הצער – פשוט משעממת.אז יש ב"התפכחות" דמות ראשית ודמויות משניות שקשה להתחבר אליהן, משחק לא מוצלח, צילום יפה אך קר שלא משרת נכון את הדרמה הזו ומבנה שבור ורפטטיבי שיוצר שעמום. כל אלה תורמים לתחושה שלמעשה הצופה תקוע בזרם התודעה של מרקוס המנתח את האירועים שחווה והובילו אותו לאן שהוא נמצא כעת. האם זה באמת יכול היה להיות אחרת? עד כמה אדם יכול להצניע את העצמי שלו עבור קידום מקצועי ואישי? האם גורלה של אוליביה יכול היה להיות שונה לו השניים לא היו נפגשים? כל אלה שאלות שהיו ראויות להישאל לו היה לנו מספיק מידע על הדמויות שיעניק חיבור כלשהו אליהן. בהיעדר מידע כזה הן אכן נשאלות אך נדמה שהרהור בתשובות לא ממש ילווה את הצופה אל מחוץ לאולם הקולנוע.מסיבות אלו "התפכחות" היא יצירה מבולבלת, עמוסה, מוקצנת ושטחית למדי. אין בה רגש ממשי או כל רובד עמוק על אף שהיא משתדלת ליצור תחושה שכזו וכורעת תחת עודף מאמץ. הקשר בין אדם לגורלו, והיכולת להשפיע על גורל זה באופן ממשי מקבל ביצירה הזו טיפול רדוד ולא ראוי.

מור קומפני | מבקרת קולנוע

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

התפכחות - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: anipoגיל: 4725/01/2019 10:50:15

6/10

מעולה כתחליף לכדור שינה. 90 אחוז מהסרט הם דיאלוגים ארוכים ומעייפים, ולמרות שיש סיפור, הוא נארז בצורה משעממת.מרקוס הוא בנו של קצב יהודי מניו ג''רזי בשנת 1951, שבמקום להתגייס ולהילחם במלחמת קוריאה, נשלח על ידי הוריו לקולג''. שם מרקוס לא מתערה בחברה ומעדיף להסתגר בתוך עולמו.הוא נון קונפומיסט וגם אתאיסט.בקולג'' מרקוס מכיר את אוליביה, סטודנטית יפה ולא יציבה מבחינה נפשית. למעשה מדובר על קשר של שני אאוטסיידרים שזוכה לקיתונות של לעג וביקורת מהסביבה. הצלע השלישית בסיפור היא דיקן האוניברסיטה ,עימו מנהל מרקוס ויכוחים סוערים. המסר בסרט הוא ,שאנו נושאים בתוצאות של ההחלטות והפעולות שאנו מקבלים ומבצעים.מעין גישה אנטי דטרמיניסטית ,אבל אפשר לקיים על זה דיון.הסוף עצוב. לסיכום, למרות משחק מעולה מדובר בפוטנציאל לא ממומש.

שם: ערןגיל: 4715/01/2017 14:35:10

8/10