החברה הערבית-פלסטינאית, שהייתה נוכחת-נפקדת כמעט לחלוטין ממסך הקולנוע בישראל זוכה לייצוג בכמה וכמה סרטים שיצאו לאחרונה. "לא פה ולא שם" הבועט והנושך של מייסלין חמוד הציג סצנה של בילויים בישראל של נשים פלסטינאיות וחבט שוב ושוב בבטנו של הצופה ואילו "עניינים אישים "מכוון יותר למוחו של הצופה, אך התמונה שעולה ממנו חריפה לא פחות.הבמאית מהא חאג' משרטטת באיפוק ובדייקנות את סיפורה של משפחה ערבייה: ההורים גרים בנצרת, הבן אי שם בשבדיה, בן ובת נוספים גרים ברמאללה וכולם מתמודדים עם חיי היום יום הלא פשוטים כשמעל מרחפות כל הזמן שאלות של זהות, הדרה עצמית וגם יכולתו של עם לתפקד תחת כיבוש.
פרסומת
חאג', שהגיעה מתחום עיצוב התפאורה והצילום, משקיעה רבות במיז-א-סצנה בסרט. כל תמונה מעוצבת למשעי והלוק של הסרט שקול, מדוד ואף נעים (כמו בסצנת האגם בשוודיה או סצנת הטנגו). המכובדות של הסרט מופרת בהבלחות של תיאטרון אבסורד ששובר את הריאליזם הנוקב של העלילה דוגמת צוות צילום ישראלי שטועה בדרך ונקלע לשטחים, הסבתא המבוגרת שמעוניינת לספר את סיפור תולדות המשפחה ואיש אינו מעוניין לשמוע ,ההורים שמנהלים שיח חירשים ביניהם, הרגע האינטימי היחיד כמעט בסרט מתרחש בחדר חקירות ועוד.מעלתו של הסרט היא בהצגת גיבורם שהם כמעט אנטי-גיבורים. אנשים מן הישוב (הערבי) שמנסים לחיות את חייהם הפשוטים במציאות בלתי אפשרית ולנהל חיים כאילו הם מתגוררים במקום נורמלי. חאג' מספקת הצצה אל הרוב הדומם הערבי שפוליטיקה לא מעניינת אותו והוא רק רוצה לחיות את חייו בשקט ובשלווה.
הסצנות המצולמות בשבדיה מספקות כמה וכמה רגעי קסם קולנועי. שימו לב לבדידות, לניכור ולציניות המשתקפת מהיחסים בין הבן המתגורר בשבדיה לבין שכנתו בעלת הכלב. גם הסצנות המצולמות באגם הפסטורלי מבריקות ויפות עד כאב.בראיון עימה אמרה לי הבמאית כי היא אינה אופטימית לגבי המצב הפוליטי. "עניינים אישיים" הוא סרט חשוב בכך שהוא מראה לנו כי גם על רקע המצב הקיים, יושבים אנשים ולא סטריאוטיפים וגם הם כמונו רוצים לחזור הביתה בשלום.
הסרט מצוין. הזדמנות מצוינת לפגוש זוגיות בחשיפה כנה.
שם:אביגיל:5701/05/2017 08:32:37
6/10
אוהב לראות סרטים ערביים בגלל שזה נותן לנו מושג על האנשים בצד השני. ולא רק דרך הכוונות של הסכין שלהם. מדליק אותי כל פעם מחדש לראות כמה הערבית דומה לעברית. איך לפעמים יש, למרות מה שחשבנו, ערביות יפות.
אבל אני מרגיש שזו רמאות. אני מרגיש שהצד השני לא רוצה לראות אותי ככה.
היו שני רגעים בסרט שזה צרם לי. הרגע הראשון היה כשהדמות הראשית מסננת בבוז לחייל "no hebrew".
הרגע השני היה כשהסרט עשה מניפולציה על הצופים. הגיבורה רבה עם החבר שלה "בדיוק" במחסום. בדיוק היא הולכת מול החיילים. בדיוק החייל אומר לה להרים את החולצה שלה. בדיוק לוקחים אותה לחוקרת שב"ק שנראית הרבה פחות טוב ממנה. בדיוק יש לה הזדמנות להריץ קטע טנגו סוער.
בחייכם. חבל. ביאסתם את הסרט.
שם:רחללפגיל:6929/03/2017 06:55:03
9/10
ממליצה בחום. מראה צד שני של המטבע בחיינו. חומר למחשבה.