לצד הסרט "אוקג'ה" של הבמאי הקוריאני בונג ג'ון הו, זכה גם סרטו החדש של הבמאי נואה באומבך לשריקות בוז מצד חלק מבאי פסטיבל קאן האחרון, שהתרעמו על העובדה שהסרט מוקרן בפסטיבל למרות שהוא לא מוצג בבתי הקולנוע אלא בשירות נטפליקס בלבד.
אם מתעלמים מהמחלוקת סביב דרך ההפצה של הסרט, "סיפורי מאירוביץ'" מתגלה כעוד פנינה אינטליגנטית לאוהבי באומבך שמשלב בסרטיו בין השנינות והאליטיסטיות של סרטיו המוקדמים של וודי אלן, הדיאלוגים המהירים ואהבת האדם של ריצ'רלד לינקלייטר והאקסצנטריות המובנית של הדמויות של ווס אנדרסון. באומבך חוקר גם בסרט הזה את היחסים בתוך משפחה שבראשה עומד אב אינטלקטואל שבז לבורגנות ולפופוליזם, כפי שעשה בסרטו הטוב ביותר "חיים בין השורות".
פרסומת
אב המשפחה הוא הרולד (דסטין הופמן), פסל מזדקן שמעולם לא זכה להכרה ממסדית של ממש. הסרט מתחלק למספר פרקים בהם אנו פוגשים את בני המשפחה השונים שמתאחדים בשל מחלת האב. בין היתר מונה המשפחה את בנו הלא יוצלח והמובטל דני (אדם סנדלר בהופעה שמזכירה כי מתחת לסרטים הנוראיים בהם הוא רגיל להשתתף מסתתר שחקן לא רע בכלל), בתו של דני, אלייזה, שעוזבת לראשונה את הבית לטובת לימודי קולנוע (גרייס ואן פייטן) הבן העשיר והמצליח מתיו (בן סטילר, שמתאחד לראשונה עם סנדלר מאז "גילמור המאושר"), האחות המוזנחת ג'ין (אליזבת מארוול) בת הזוג החדשה של הרולד המבוסמת תמידית מורין (אמה תומפסון) ועוד דמויות שונות המקיפות אותן.
במבנהו ובגלריית הדמויות המקיפה אותו מזכיר "סיפורי מאירוביץ'" את "משפחת טננבאום" של ווס אנדרסון, אלא שהתסריט המשויף והמדויק של באומבך מאפשר הזדהות רבה יותר עם הדמויות העגולות, שכמו בספר טוב ניתן להרגיש כי הן אמיתיות ונושמות וכי קיים עולם שלם מאחוריהן שאינו מסופר בסרט. הבחירה של באומבך לחתוך לעיתים את הסצנות באמצען, לפעמים תוך כדי משפט, מדגישה את התלישות של הדמויות ואת חוסר הקשב שלהן זו לזו ומעניקה לסרט קצב משלו, המזכיר במעט את סרטי הגל החדש הצרפתי.
מי שמצפה לעוד קומדיה טיפשית סטייל אדם סנדלר ובן סטילר, יתאכזב מהסרט המינורי למדי אך מלא הומניות הזה, אולם אוהבי באומבך שנהנו מסרטיו הקודמים "פרנסס הא" ו"כשנהיה צעירים", ימצאו את מבוקשם גם בסרטו החדש, שמעלה את נטפליקס מדרגה כספקית תוכן גם של סרטי איכות, שראויים בהחלט לעלות גם על המסך הגדול.
סרט שגרתי ומאכזב.
המשחק מצויין, הצילום לא רע בכלל, הפס-קול מוסיף הרבה לאווירה, העריכה לא רעה בכלל ורוב הדיאלוגים בנויים היטב אך התסריט והעלילה לא מעניינים במיוחד, בעלי קצב איטי, מעייפים, לעיתים אפילו משעממים ובקיצור לא יותר מסבירים.
בקיצור, לא לכל אחד. אפשרי לצפייה.
שם:איילתגיל:6122/03/2018 16:20:03
8/10
סרט בסגנון וודי אלן,משפחה ניו יורקית,יהודים נויירוטים,ילדים שכל חייהם מנסים לקבל תשומת לב ראויה מאב שהוא אומן פסל שעסוק בעצמו כל חייו.מבחר נפלא של שחקנים.
שם:ערןגיל:4720/11/2017 06:52:34
7/10
סיפור חייה של משפחת מאירוביץ עם אבא דומיננטי , פסל מפורסם שהזדקן וחלה ועדיין מנסה להישאר בתודעה , ושלושת ילדיו שנולדו מאמהות שונות ובוחנים את מערכת היחסים ביניהם. מרגש , נוגע ללב ומשוחק נהדר על ידי צוות שחקנים מוכשר בראשות דסטין הופמן.
מזכיר מאוד את סרטי וודי הלן