סרטו של הבמאי מרטין פרובוסט, מספר את סיפורה של קלייר, מיילדת (קת'רין פרו) שעומדת בפני משבר בקריירה שלה. כאשר מתכננים לסגור את בית היולדות הוותיק בו היא עובדת שנים, היא נאלצת להתרגל לעולם המודרני החדש שלא עומד בקנה אחד עם שיטות עבודתה הישנות. וכך במין משבר אמצע החיים מוצאת עצמה קלייר במין צומת דרכים ואם זה לא מספיק, אז ביאטריס, (קת'רין דנב), המאהבת לשעבר של אביה חוזרת לחייה בסערה בעקבות מחלת הסרטן שחלתה בה. ביאטריס היא ההפך המוחלט מקלייר האפרורית. היא דמות צבעונית, חובבת שתייה והימורים.
היא מבקשת להתאחד מחדש עם אביה של קלייר ויחד הן מנסות להשלים עם העבר ועם חייהן כמו שהם כיום.הדרמה הצרפתית החדשה הזו, מגוללת סיפור אנושי על מערכת יחסים בין אם לבת, ולמרות שביאטריס אינה אמה הביולוגית של קלייר היא הייתה ברמה מסוימת תחליף לאם הביולוגית איתה מערכת היחסים מעולם לא עבדה. מכיוון שקלייר מאוד אהבה את אביה, אהבתו לביאטריס הייתה מספקת כדי שגם קלייר הילדה תתאהב בה, ועל כן תחוש נבגדת כאשר היא בוחרת לעזוב את אביה. את עוצמת הרגשות שחשה קלייר, השחקנית קת'רין פרו מציגה באיפוק רב, אולי רב מדי.
פרסומת
שתי השחקניות עושות עבודה מצוינת מבחינת משחק, הן מגלמות בהצלחה רבה שתי נשים מאוד שונות, אך קשה להבין את החיבור ביניהן אחרי כל כך הרבה שנים. הסצנות ביניהן לעיתים מתמשכות יתר על המידה והופכות את הסרט למייגע. לעומת זאת הסצנות המציגות את האורבניות של העיר לעומת הטבע מצולמות בצורה מהפנטת.הגיבורה של הסרט אמנם עוברת מסע ומתחילה להשתנות מאישה עצורה בעלת אופי מופנם לאישה שבגיל 49 מתחילה לחוות החיים ולא רק להוליד אותם, אך עדיין הקשר בינה לביאטריס נותר לא ברור והוא לא מנומק מספיק. בסופו של דבר התסריט לא מצליח ליצור קשר אמין בין שתי הדמויות. כמו כן אופי היחסים הבעייתיים של קלייר עם אמה הביולוגית לא באים לידי ביטוי בסרט. התוצאה היא קשר מלאכותי מאוד ונטול אמינות. זה פשוט לא מספיק שהן מעלות זיכרונות מהתקופה שביאטריס הייתה עם אביה וממערכת היחסים שלה עם קלייר הילדה.
למרות זאת ישנם רגעי מפתח מקסימים, כך למשל הדמיון הגדול בין בנה של קלייר לאביה, מפעימים את ביאטריס. הסצנה הזו, שיכלה להיות דרמטית עוד יותר, מוצגת באריכות, כאשר הבן נעמד ליד שקופיות המקרן על הקיר, והדמיון זועק מתוך הקיר. היופי בסצנה זו הוא אחד מגולות הכותרת בסרט, אבל לא מספיק בשביל להפוך אותו ליצירה אמינה. לא מדובר ביצירה אמנותית ואיכותית, אבל כמלודרמה צרפתית מסחרית מדובר בסרט המציג סיפור אנושי עם שתי שחקניות נפלאות וכנראה זה יספק את הקהל חובב הדרמות הצרפתיות המציפות את בתי הקולנוע בישראל.
סרט רגיש אבל די משעמם. אישה שעובדת כמיילדת מוכשרת פוגשת בפילגשו של אביה לאחר 30 שנה. המיילדת היא אישה קונפורמיסטית מאוד, נמנעת משתיית יין ואכילת בשר, וכמובן שמעישון. הפילגש החוזרת, לעומת זאת, מלאת חיים, טורפת את החיים ללא הרהורים שניים. אך מתגלות אצלה גם בעיות בריאות.
תחילה המיילדת שומרת כעסים עליה, אך בסוף היא משחררת אותם ומקבלת אותה. במקביל, היא פוגשת גבר, בן השכן, ומנהלת איתו מערכת יחסים, שנראה שלא הייתה לה מזמן. כלומר, נראה שהמפגש המחודש שיחרר אותה מעט וחיבר אותה אל החיים.
כל זה יפה מאוד, וכאמור רגיש מאוד ומלא אנושיות, גם משחקן של שתי הגיבורות הראשיות מצוין. אבל העלילה מתנהלת בעצלתיים. לא קורה שום דבר מרגש במיוחד. וגם הסיפור הזה הוא די מוכר וסופר כבר הרבה פעמים בכל מיני צורות.
אז אפשר לראות, אבל בהחלט לא יקרה כלום אם לא.
שם:ramiגיל:6702/02/2018 18:24:39
8/10
סיפור על חמלה,על תחילת וסוף החיים.הצרפתים שמאמינים באהבה, בכל המסגרות המשפחתיות האפשרויות,גם כאן,מלמדים אותנו שחייבים להיות פתוחים לרגשות של סליחה,ואהבה.
שם:איילתגיל:6102/02/2018 01:24:49
8/10
סרט עם סיפור מיוחד ושונה על העצמת נשים, בניחוח צרפתי.החיים שלנו ותעצומות הנפש שלנו מרגע לידת התינוקות ועד המחלה הסופנית.מצבים מורכבים,
התלבטויות,פחדים,אהבת הבריות והחיים.