הריבוע ביקורת סרט

הבמאי השבדי רובן אוסטלונד הפגין את יכולותיו הקומיות הגבוהות והמרתקות כבר בסרטו "כח עליון" לצד ביקורת חברתית חדה. כעת סרטו "הריבוע" מורכב מאותם החומרים, אך עולה מדרגה ברמת הצעקנות העולה ממנו ואולי מוטב שלא היה עושה כן, כיוון שזו מפספסת את המטרה. "הריבוע" מביא את סיפורו של כריסטיאן, אוצר במוזיאון מכובד לאמנות מודרנית בשטוקהולם. המיצג הבא במוזיאון שלו הוא "הריבוע" – יצירה שמטרתה לדחוף את הצופים בה להיות טובים אחד אל השני, להתחשב, ולהזכיר להם את מחויבותם לזולת. תגובה ילדותית של כריסטיאן לגניבת הטלפון הנייד שלו מסבכת אותו ודוחפת אותו לסיטואציות מביכות, ומוזרות, שיביאו אותו לבחון מחדש את הערכים אותם הוא מתיימר להציג לחברה.בניגוד ל"כח עליון" ששמר על תמהיל מדויק בין הצד הקומי לביקורתי והצליח לעורר צחוק לצד רגש, "הריבוע" נתפר בתפרים גסים. הוא אינו נושא בחן את אורכו (142 דקות, למיטיבי לכת) ומכיל מספר אלמנטים רפפטיביים מעיקים. אין לי ספק שזוהי בחירה מכוונת מצד הבמאי להעברת המסר שלו, אך מה שמתחיל כסאטירה נוקבל מדרדר במהרה למחוזות השיעור המטיף והילדותי למדי בגן הילדים. כל חשיפה נוספת מפרטי העלילה, אם זו קיימת בכלל, של "הריבוע", תגרע מעוצמת החוויה של מי שמתכוון לבחון יצירה זו בעצמו. לכן, אתייחס לאווירה הכללית שחשתי במהלך הצפייה. כחסידה של סרטים שמלווים את צופיהם אל מחוץ למדרגות הקולנוע והישר לחיי הפרט, התאכזבתי לגלות את האלמנטים הצעקניים של הסרט. אין ספק שהחומר למחשבה נמצא במקומו, אך האם הדרך הנכונה הוא לצעוק אותו בחוזקה על הקהל ללא תחכום? אוסטלונד, לפי סרטיו, הוא אינו במאי שמעוניין לספק לצופיו חוויה בידורית נטו, אך הקפיצה הבוטה ברמת המטיפנות שלו פוגמת לטעמי ביצירה המורכבת שהוא מבקש לגלגל כעת לפתחו של הקהל הרחב."הריבוע" עמוס בסצנות בוטות, זעקניות, מטורללות שאינן ערוכות באופן מספק. הן עקביות לעייפה, ומייצרות לא מעט פחד ובעתה. פחד הוא אלמנט חשוב ביצירה ביקורתית, אבל נראה שהבמאי נהנה יותר להפחיד ולצעוק על הצופים מאשר לספק להם רגעים עמוקים למחשבה. השילוב של שחקנים אמריקאים מוכרים כמו אליזבת מוס הנהדרת ודומיניק ווסט קורצת לפתחו של טקס האוסקר, והסרט אכן מועמד בקטגוריית הסרט הזר ואף זכה בפסטיבל קאן האחרון וקטף שישה פרסים בטקס האוסקר האירופאי. הרעיון והמסרים בו מזכירים למדי את "מנועים קדושים" של לאו קארקס, יצירה מורכבת ומאתגרת בפני עצמה, אך טובה ומהודקת בהרבה מ"הריבוע". זהו סרט שמפלרטט באופן ישיר עם אוצרי אמנות המדברים גבוהה, עם מבקרי הקולנוע וכל העסקנים של ביקורת התרבות, אך מפספס את הקהל מן השורה שנתכנס לצפות בו.אלמנט נוסף שלא יכולתי להתעלם ממנו הוא האופן בו הבמאי מטפל בדמויות הנשיות בסרטו. כל הנשים ביצירתו הן משונות, מכילות אלמנט שטני ומרושע כזה או אחר, למעט אישה אומללה אחת שאינה מקבלת נופך של דמות אך נוכחת באחת הסצנות המטלטלות ביותר בסרט באופן בוטה, אלים ומיותר. מדוע בוחר הבמאי לחבוט, תרתי משמע, כל כך חזק בנשים וללא איזון ראוי בגזרת הדמויות הגבריות? אם הביקורת שלו מכוונת דווקא כלפי החברה הפטריארכלית, הרי שיש שיחוו אותה בעוצמות פוגעניות וזהו גם אלמנט שיש לקחת בחשבון.עם זאת נדמה שכל אלה לא ממש מטרידים את הבמאי, שיצר במכוון פצצת זמן מתקתקת שמתעופפת לכל כיוון מן המסך אל הצופה, אך מפספסת פעם אחר פעם את מטרתה ומלבד תעוקה יוצרת אפקט מעומעם ושטחי. "הריבוע" הוא יצירה מבולבלת ועמוסה שמתעקשת לצאת מהקווים, עניין מבורך למדי בשדה הקולנועי, אבל בדרך מאבדת את עצמה, מאבדת את החפצים ביקרה ובעיקר צווחת חזק את המסר ומשאירה את הסרט, הקולנוע, האמנות, הרבה מאחור.

ספר הפתרונות The Book of Solutions חדש 2024

מעשייה אמריקאית American Fiction 2024

מסכנים שכאלה מסכנים שכאלה 2024

הגול הבא מנצח Next Goal Wins 2024

לרוץ על החול Running on the Sand 2023

דוגי סטייל Strays 2023

ברבי Barbie 2023

עוברות את הגבול Joy Ride 2023

לא לוקחים קשה No Hard Feelings 2023

שקרים קטנים You Hurt My Feelings 2023