מרבית המבקרים אינם משבחים את הקומדיה החדשה "נשוי בהפתעה". בין אם טענות על עלילה לא מדויקת, תסריט מיושן או אפילו, רחמנא ליצלן, שהיא פשוט לא מצחיקה. אך עבור מי שמחפש סיבה לחייך ולהשאיר לזמן מה את הצרות בבית, היא בהחלט מספקת את הסחורה.העלילה, שמסתבר שאינה כה מרעננת, מבוססת על סרט שהופק ב- 1987. אז, הייתה זו גברת עשירה ומפונקת (גולדי האן) המציקה למנקה השטיחים האומלל (קורט ראסל). זו נופלת מאנייה מפוארת, נחבלת בראשה וזיכרונה פורח, והמנקה מחליט להשיב לה כגמולה. הוא משכנע אותה שהם נשואים בעוני ובאושר והיא נאלצת להרוויח את לחמה בזעת אפיים.
פרסומת
בגרסה המחודשת ברוח התקופה, מתהפכות היוצרות. לאונרדו מונטנגרו (אוחניו דברז), בן לטייקון בנייה, משייט לו ביאכטה עצומת מימדים כשקייט סאליבן (אנה פאריס) מגיעה לנקות את השטיחים עליהם השפריץ שמפניה יוקרתית. הוא נופל מהסירה, היא זקוקה לעזרה כדי ללמוד למבחן הרישוי לאחיות ולא יכולה לסרב להצעה המפתה לנקום בו. כמובן שהם מתאהבים ולאחר התרת הפלונטר הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.אמנם ההומור איננו מהמשובחים שנתקלתי בהם, וגובל לעיתים בהחלקה על ספגטי ברוטב עגבניות, אבל זה מצחיק. גם כשזה נמוך. הסצנות בחלקן גובלות בחוסר הגיון, כשבנותיה של סאליבן מחכות עד שלאונרדו יסגור את דלת הלימוזינה ורק אז רצות לדפוק על הדלתות בבקשה שלא יעזוב, או המשא ומתן שמנהל לאונרדו במים עם אביו וחלופת הצעקות הרומנטיות ממרחק קילומטרים עם קייט. בימויים של בוב פישר ורוב גרינברג יכול היה להיות מהודק יותר, לשפר את חווית הצופה ולחסוך כמה וכמה תהיות בנוגע לבחירות שלהם.
אנה פאריס, שחקנית קומדיות מנוסה (הסיטקום המצליח "אמא" עם אליסון ג'ני, "מת לצעוק", "רק ידידים" לצד ריאן ריינולדס, "בית השפנפנות"), ממלאת את תפקידה ואת הדמות בצורה מופלאה. אולי זה הקסם האישי שלה ואולי הדיוק הרב בו היא מגלמת את הדמות – היא מעולה והלוואי שנראה אותה יותר על המסך. גם שאר השחקנים עושים את העבודה ומוסיפים לחוויית הצפייה הכללית, כל אחד בדמותו. "נשוי בהפתעה" ממלא את תפקיד הקולנוע כבידור, לאו דווקא איכותי או עשיר במיוחד. הצפייה בו כיפית, משעשעת ומעלת חיוך.