יגאל קולוף על "אניטה ואני": "אמנם נראה שגל הסרטים הרוכבים על הטרנד ההודי כבר מתחיל להיות מאוס ומוקצה, אבל דווקא סרט זה הוא בהחלט פנינה נהדרת ששווה לראות."
ההודים הם היהודים החדשים. זה כבר לא "אין" להיות יהודי בסרט קולנוע, ונדמה שעוד רגע קט גם גל הסרטים העוסקים בהודים עשוי להימאס. נראה כאילו גל הסרטים הסוקרים את התרבות ההודית (הגורו, מזרח הוא מזרח, בוליווד הוליווד) מתחיל אף הוא קצת "לצאת מהאף", ועם זאת, נעים לגלות גם כאן ניצוץ חדש ומרענן בדמות הסרט "אניטה ואני"."אניטה ואני" הוא סיפור התבגרות קומי, המסופר מנקודת מבטה הנאיבית, אם כי השנונה, של מינה, ילדה בת 12 ממוצא הודי, החיה בעיירת הפועלים טולינגטון שבאנגליה. השנה היא 1972, ומינה, בת להורים הודים-פונג'אבים שעברו להתגורר באנגליה על מנת להעניק לה חיים טובים יותר, אינה יכולה לחכות ליום בו תגדל ולא תהיה תלויה בהוריה. מינה רוצה להיות סופרת ואנו מתוודעים לעולמה דרך היומן האישי שלה, הצבעוני, התוסס, ומלא הדמויות האקצנטריות. בינתיים היא פוגשת את אניטה הסוררת, המבוגרת ממנה, והמהווה אנטי תיזה מוחלטת לערכים עליה היא גדלה.
פרסומת
החיסרון העיקרי בסרט, אם כי כזה שניתן לסלוח לו, הוא עריכה בעייתית. התיזמון של הסצינות והמעברים ביניהן אינו הרמוני, ולעיתים נעשה באופן חד, תוך יצירת "חורים" עלילתיים. ואולם, מלבד חיסרון זה, הסרט מתאפיין בשפע של חום ואהבה, דמויות סימפטיות, הומור שנון, ואף מסר אנושי מאד בדבר סובלנות כלפי השונים.אציין לטובה את צוות השחקנים הנהדר, אם כי האלמוני, במידת מה, המאכלס את הסרט. התסריט של מירה סייאל, שעובד לפי ספרה, מבוים ברגש ובתבונה, ומגובה בצוות שחקנים אמין העושה את מלאכתו נאמנה, וגורם לצופה להיקשר אליו מייד. אוסיף ואציין, כי זהו מסוג הסרטים הקטנים, הצנועים, והחמימים, שגורמים לצופה לצאת עם הרגשה חמה בלב ולהרגיש, שלא הוציא את זמנו לריק.
הסרט מספק זווית מבט מעניינת נוספת על גל ההגירה ההודית לאנגליה, ומלמד שיעור או שניים על חבלי הקליטה הקשים של ההודים בארץ החדשה המאיימת, הן מבחינה תרבותית והן מבחינה פיזית ממש. ככזה, הסרט משכיל לנווט היטב בין היותו דרמה-קומית לבין היותו פרק מעניין בתרבות ההודית, ועל כך הברכה ליוצריו ולשחקניו.סיכום: קטן ומחמם את הלב; כתוב ומשוחק היטב. 8 בסולם יגאל.
ראיתי אותו הערב.
סרט מיוחד ומרגש.
אהבתי מאוד.
היו טיפה קטעים ככה ככה, אבל בסך הכל - מקסים.
משעשע, מרגש, מקורי ועצוב ביחד.
שם:יורם הרושגיל:4227/07/2003 16:29:19
10/10
סרט חובה.
הסרט הטוב ביותר שראיתי לארחונה. סיפור התבגרותה של נערה ממוצא הודי בשכונת עוני באנגליה של שנות ה- 70, המסופר בגוף ראשון.
הסרט מצחיק ונוגע ללב גם יחד, באופן שלא ישעמם אתכם אפילו דקה אחת.
אני בטוח שלא תוכלו להתעלם מן הנערה ההודית, ממשפחתה ומחברותיה.