יד האלוהים ביקורת סרט

The hand of God Movie Review

יאיר הוכנר על "יד האלוהים":
"שיר אהבה לקולנוע של פעם, העיר נאפולי ומראדונה "

סרט ארכיון שתף/י

משחק פיליפו סקוטי, טוני סרווילו במאי/ת פאולו סורנטינו

זר

ביקורת סרט ליד האלוהים מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"איטלקי קלאסי"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.2/10

היכן תצפו?

בקולנוע

66.7% בבית

16.7% לא אצפה

16.7%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

לפעמים אנשי קולנוע מוכשרים צריכים לקחת צעד אחורה כדי לחזור אל המקורות לפני שהם ילכו לאיבוד בתוך ההייפ שנוצר סביבם. התהילה סביב פאולו סורנטינו הגיעה מהר מאוד. "האלוהי", סרטו הגדול הראשון משנת 2008, הביא לו פרסום עולמי עם עשרות פרסים בפסטיבלי הקולנוע הנחשבים ביותר וגם מועמדות לאוסקר. "זה בוודאי המקום" עם זוכי פרס האוסקר, שון פן ופרנסיס מקדורמנד, כבר הכניס אותו לליגה של הגדולים וגם שידרג את מקומו בהוליווד. סרטו הבא "יפה לנצח", שהוא כל כולו שיר אהבה מרהיב ומהפנט לרומא זיכה אותו באוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר ומעל ל-60 פרסים ברחבי העולם.אבל אז ב 2015 הגיע "נעורים" שהיה בלגן אחד גדול שמצולם נפלא אבל משעמם לחלוטין. עלילה טרחנית ומלאת חשיבות עצמית, פסקול בלתי נסבל והופעות עייפות של מייקל קיין ושלל כוכבים הוליוודיים כמו ג'יין פונדה, רייצ'ל וויז, הארווי קייטל ועוד. המעבר לעולם הטלוויזיה עם בימוי וכתיבת הסדרות "האפיפיור הצעיר" ו"האפיפיור החדש" ובימוי מספר סרטים קצרים, אחד מהם לנטפליקס, היה כנראה הצעד הטוב ביותר שהוא עשה עבור הקריירה שלו. עכשיו הוא חוזר עם סרטו האישי ביותר, סוג של פנטזיה קולנועית ברוח הקולנוע האיטלקי של פעם ולפי הפרסומים גם מבוסס על האוטוביוגרפיה האישית של סורנטינו עצמו.

הבמאי האיטלקי מביא אל המסך הגדול ואל המסך של נטפליקס (הסרט ייצא קודם בבתי הקולנוע בישראל ובעוד שבועיים בענקית הסטרימינג) סיפור התבגרות מפוכח על נער נפוליטני. הסרט הזה הוא לא "יפה לנצח", אבל "יד האלוהים" בהחלט מתעלה על "נעורים" בכמה וכמה דרגות. לפני הכל הוא מאופק יותר. יש בו שלווה פנימית שבעזרתה כל הכאוס האפי והקרקסי שמסביב נראה כחוויה הגיונית וממוקמת במציאות מגובשת ואמינה שהייתה כל כך חסרה בסרטו הקודם.פבייטו סקיזה, בנו של מנהל בנק מקומי ועקרת בית שדואגת לכולם, מתגורר בשכונה בורגנית. יש לו אח שחולם להיות שחקן קולנוע ואחות שכמעט ואיננה יוצאת מחדר האמבטיה. בשכונה ובמשפחה יש שלל דמויות בלתי שגרתיות שהופכות את החיים של פבייטו להרבה יותר צבעוניים. דודתו פטריציה (לואיזה רניירי) מזכירה את הנשים האיטלקיות בסרטים של פליני. עוד מופיעים שכנה קשישה בשם הברונית שכמעט ואיננה יוצאת מדירתה ומתקשרת עם הסביבה בעזרת מקל בו היא דופקת על הרצפה, מבריח סיגריות ידידותי שרק רוצה לחגוג ושכן מוזר ותימהוני עם שפם שמצייר איברי מין ברחבי השכונה. עוד ישנם דוד שהוא גם עסקן מקומי שהסתבך עם החוק, אמו הענקית שלובשת גם בחום מעיל פרווה, אוכלת ביד חשופה מוצרלה וכל מי שפונה אליה זוכה לגשם של קללות בלי הפסקה, דודה עגלגלה שמתחתנת עם גבר מבוגר ממנה בכמה שנים טובות ועוד דמויות שונות וצבעוניות.

העיר נאפולי בסרטו של סורנטינו מזכירה מאוד את "רומא" בסרטו הקלאסי של פליני, וגם הבמאי האיטלקי האגדי הוא דמות חשובה בסרט זה. עוד אדם שמשפיע על עלילת הסרט ואיננו איתנו עוד הוא דייגו מראדונה, שסיפור הגעתו לנאפולי והמשחקים הראשונים שלו בליגה האיטלקית מלווים את הסרט. שם הסרט הדו משמעי מזכיר כמובן את הגול המפורסם של מראדונה במונדיאל, אבל גם קשור באופן שאינו משתמע לשני פנים להתרחשויות השונות. במהלך הסרט אנחנו נגלה שגן העדן והגיהינום שלובים זה בזה. כך גם האופוריה והטרגדיה קיימים זה לצד זה. מצד אחד מוות אכזרי ובאותה נשימה ניצחון של מראדונה.אותו אירוע טראגי יוביל את הגיבור שלנו למסלול חדש: הוא רוצה להפוך לבמאי קולנוע וליצור סרטים שיהיו הסחת דעת מהמציאות העלובה, אבל האם אפשר לברוח מהמציאות בקולנוע? האם הקולנוע הוא בעצם הרחבה או שלוחה נוספת של המציאות? את המציאות אי אפשר לשנות, אבל הקולנוע יכול לספק לצופים מבט אחר על המציאות. בעוד שפבייטו רוצה לברוח מהכאב, אנחנו וגם הגיבור נגלה שחייבים לישיר מבט אל תוך הכאב כדי ליצור קולנוע טוב וגם להתמודד עם המציאות ולספר את הסיפורים שנמצאים מתחת לאף שלנו."יד האלוהים", על 130 הדקות שלו, מורכב מסיפורים רבים על דמויות צבעוניות שכל אחת מהן מספקת שיא חדש של רגש. את כולם מחבר סיפורו של פבייטו הצעיר בגילומו של השחקן פיליפו סקוטי, הדומה באופן מחשיד לשחקן האמריקאי טימות'י שאלאמה. סקוטי הצעיר, שלו זה בסך הכל תפקיד שביעי וברזומה שלו בעיקר סרטים קצרים ותפקידים טלוויזיוניים, מצליח להחזיק את הסרט על כתפיו וליצור דמות עדינה שמצליחה להרעיד את הלב מספר פעמים בדמות צעירה ותמימה שהולכת ומתבגרת לנגד עינינו. גם אם סורנטינו נשען כאן על מסורת קולנועית איטלקית עשירה ורבת הישגים, הוא מצליח לראשונה בקריירה שלו לספר סיפור אישי ולרגש בעזרתו - וזה כל כך יפה. בהחלט סרט שראוי וצריך לראות בקולנוע על גבי המסך הגדול, עם כל הכבוד לנטפליקס.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

יד האלוהים - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: אילתגיל: 6505/02/2022 19:20:42

8/10

סיפור ביוגרפי של כותב התסריט והבמאי של הסרט.ילדותו בנאפולי,אהבה לכדורגל ובעיקר לשחקן מרדונה,חלומו ללמוד קולנוע,לצלם סרטים,ולספר את סיפורו האישי.משפחה חמה ועוטפת שחווה טרגדיה והבנים חייבים לשרוד.מומלץ.

שם: anipoגיל: 5029/01/2022 10:00:10

8/10

"לה דולצ''ה ויטה" מודרני. מי שראה וזוכר את הסרט הוא מ 1960 יבין על מה אני מדבר. יש דימיון מבחינות שונות כמו אורך הסצינות וההתמקדות באווירה, דיאלוגים ודמויות מיוחדות וססגוניות.החלק הראשון הוא די סטטי וכמעט ואין עלילה. באמצע מתרחשת טרגדיה נוראית שמשנה את האופי והקצב של הסרט. נאפולי באמצע שנות ה-80. במרכז נמצאת משפחה פשוטה ומגובשת כשההתמקדות היא בפאבייטו, נער מתגבר וחולמני. העיקר מבחינתו, זה אהדתו לקבוצת הכדורגל האהובה עליו והתקווה הגדולה שכוכב הכדורגל דייגו מראדונה יצטרף אליה.חוץ מזה הוא גם מפלרטט עם דודתו הסקסית אך המוזרה.הוא חי את הכאן ועכשיו,עד לנקודה בה הגורל מכה. כעת עליו להמשיך את חייו ושאיפתו הגדולה היא להיות במאי קולנוע.אהבתי את האמוציות והישירות של הדמויות,כמיטב המסורת של קולנוע האיטלקי. נקודת חולשה היא במסרים שהם לא חדים מספיק.כך או אחרת, חוויה גדולה לחובבי הז''אנר ובכלל לאיטלופילים.

שם: אמנוןגיל: 9926/12/2021 11:43:58

5/10

במאי מוכשר, שחקנים מצוינים. הוכחה נוספת ליתרון של יצירה מקורית. הניסיון לחקות את פליני אינו מצליח. פשוט משעמם. נפולי נראית נפלא בסרט, הלוואי וכך היה במציאות.

ל 1 ביקורות גולשים נוספות

קישורים