שדה פרג ביקורת סרט

Poppy Field Movie Review

אור טילינגר דה קרבליו על "שדה פרג":
"נרטיב להט"בי מיושן וחסר תכלית"

סרט ארכיון שתף/י

משחק קונרד מריקופר, אלכסנדרו פוטוצ’אן, ראדואן לפלאחי במאי/ת יוג’ן ג’בליאנו

דרמה

ביקורת סרט לשדה פרג מאת אור טילינגר דה קרבליו | כתב

ציון המבקר

"מפוספס וטרחני"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

3/10

היכן תצפו?

בקולנוע

20.0% בבית

30.0% לא אצפה

50.0%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"שדה פרג" הוא סרט הביכורים של הבמאי הרומני יוג'ין ג'בליאנו אשר מביא אל המסך יצירה הממשיכה באופן מסורתי את הגל הרומני החדש בקולנוע של ימינו. בתחילת הסרט אנו פוגשים בכריסטי (קונרד מריקופר) כשהוא מקבל את פניו של האדי אהובו (ראדואן לפלאחי) שהגיע לביקור בבוקרשט מפריז. ברחובותיה ההומים של העיר, כריסטי דוחה מעליו כל ניסיון חיבה פומבי מצדו של האדי, אבל כל זה משתנה בין רגע כשהשניים נדחסים לתוך מעלית צרה ובעת שהדלתות נסגרות עליהם, הם מאפשרים ליצרים שלהם להתפרץ. בדירה שלו, כריסטי מפגין חיבה להאדי ברגע שהם זוכים לקבל פרטיות מהעולם החיצוני השמרני, בה הוא מרגיש מספיק נינוח עם המיניות שלו.לא צריך הרבה כדי להסיק שגיבור הסרט הוא גיי מסוגר ועמוק בארון, והצופים נחשפים לכך בקצב מסחרר בסצנות הבאות משלל סיבות שונות, אשר רק מחזקות עוד יותר את העובדה העגומה הזאת. דוגמה אחת מיני רבות היא למשל סצנת ביקור האחות של כריסטי שמופיעה בהפתעה ולמרות היותה שותפת סוד, הוא מתנכר לבואה ומפגין כלפיה וכלפי האדי אטימות ואדישות רגשית. המתחים בארון ממשיכים להיערם ובאים לידי ביטוי כאשר כריסטי כקצין בז'נדרמיה (גוף העוסק בפעילות שיטור אזרחית) נקרא לטובת פיזור הפגנה באולם קולנוע מקומי, שם קבוצה של קיצונים-לאומניים קוטעת הצגה של סרט קווירי בפסטיבל לקולנוע להט"בי במטרה לבזות את האג'נדה ההומוסקסואלית, תוך שימוש באיקונוגרפיה דתית על מנת להצדיק את פעולותיהם.

נקודה שראויה לציון עולה בעת כניסתם של הז'נדרמריה לתוך האולם. ההתבוננות בהתנגשות בין צופי קולנוע למפגינים לא רצויים, מתפתחת לטייק ארוך ונטורליסטי שאינו מרגיש פולשני או מתנשא. הגל החדש הרומני מביא אל הקולנוע של ימינו ריאליזם בעל קצב שיטתי הנשען על טייקים ארוכים. זה המקום לציין כי הבמאי אולי רצה להציג סיטואציה מורכבת שקהילת הלהט"ב ברומניה נאלצת לסבול ולהתמודד עמה לא פעם, ולמעשה הסיפור פה הוא לאו דווקא של כריסטי, אלא במאבק צודק על זכויות מוסריות, שלא לומר טבעיות, אשר גורמים שמרניים מנסים לשלול מהם. בחירה זו מסיטה את הנושא מהדמות המרכזית בחזית ובמקום זאת מעניקה הצצה מרתקת למתחים המבעבעים בין קהילת הלהט"ב המקומית לבין חברה שמרנית כמיצג חי של הומופוביה בוטה. זו בדיוק הסיבה מדוע המשך הסרט מרגיש לאחר מכן כמו אוסף של קלישאות מיותרות, ובנוסף, גם מייתר את סיפורו של כריסטי.כריסטי האבוד מוצא עצמו לכוד בין מפגינים הומופובים, קהל זועם וקבוצת עמיתים מולם הוא מנסה להצטייר כסטרייט. ניכר בכריסטי שהוא נקרע בין כל העולמות וברגע מסוים הוא בוחר אף לפרוש מן המקום החוצה כדי לנשום אוויר, אך תחושת המחנק שבה אליו כאשר הוא פוגש באדם אשר מזהה אותו כפרטנר מעברו אשר מאיים לחשוף אותו כעת כאחד מחברי קהילת הלהט"ב ולשים קץ לצביעות של כריסטי כשוטר ועמידתו בצד ללא מעש. סצנה זו היא אולי הדרמטית ביותר בסרט שכן היא מאלצת את כריסטי להתמודד מול האמת (הפנימית והחיצונית) ולבחור האם להיחשף או להישאר עמוק בתוך הארון. לבסוף, כריסטי נכנע ללחציו ובוחר למנף אותם באלימות וזעם כלפי חבר הקהילה, תקיפה בעלת סממנים הומופוביים מובהקים.

הבחירה בדמות של שוטר הייתה אמורה לשרת קו עלילתי שמציג שינוי שמחלחל אל תוך נבכי ההגמוניה הגברית בהתגלמותה. שוטרים מאז ומעולם הם מייצגי תרבות אייקונית של גבריות נחרצת, והבמאי יוג'ין ג'בליאנו לא השכיל לעשות זאת ונפל לתוך המלכודת האירונית, אם לא לומר קלישאתית שמציגה גיבור גיי בארון שהוא גם במקרה "ז'נדרם" (שמתקשה לצאת מתוכו. למרבה הצער, לא ברור אם הסרט הזה מבקש מהצופים לחוש אהדה לשוטר שמכה אזרח חף מפשע או לשאר השוטרים (ההומופובים) המוצגים בסרט תוך שהוא מנסה לשרטט באמצעות הסיפורים והחוויות היומיומיות שעוברות על לובשי המדים – כ"רגעים של אנושיות", כיוון שמראש רעיון זה נידון לכישלון."שדה פרג" מרגיש כמו סרט שנתקע בזמן, שנשען על סיפורו של מוכר וחרוש הומו בארון הנאבק בזהותו המינית. כל סימני ההיכר של הקולנוע הרומני המודרני נוכחים בסרט הביכורים של ג'בליאנו, אך נמתחים לעתים לקצוות רדודים אשר נעדרים מהם המורכבויות והפרשנויות הפוליטיות והתרבותיות. האמת שזהו סרט לא מספיק טוב שעושה עוול לרעיון עלילתי חזק שהיה יכול להיות בועט ונושך, ולפגוע בבטן הרכה של צופיו. במקום זאת, הוא מציג גיבור עלוב שמרוכז בעצמו ואנוכי כלפי סביבתו, דבר שגורם לרוב הדמויות על המסך להתרחק ממנו, ואף לצופי הסרט עצמו.לו דמותו של כריסטי הייתה מקבלת סוג של ממד ועומק, הצופה יכול היה להזדהות עמו ברגעים מסוימים, אבל הוא לא יותר מאשר תצוגה חסרת תכלית וסתמית של עוד גיי עמוק בארון. גיבור שלא למד שום לקח עד סוף הסרט, שום דבר בעל ערך לא באמת הושג – מלבד עוד דיוקן של מאצ'ו פרנואיד בריוני. סיפורים על גיבורים מעין אלה סופרו די והותר והגיע הזמן שגם הקולנוע הלהט"בי יתקדם.

אור טילינגר דה קרבליו | כתב

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י