יגאל קולוף על "אנשי המזימות": "אנשי המזימות הוא סרט "עוקץ" נהדר ואנושי, הנשען על בימוי ומשחק מצוינים, ומצליח להתבלט לטובה בים של שיממון הפוקד את מסכינו."
ניקולאס קייג' הוא אחד השחקנים הרבגוניים ביותר, לדעתי, שהוליווד הנפיקה בשני העשורים האחרונים. נכון הדבר, בחירותיו לעיתים תמוהות, וגם משחקו לא תמיד מצליח להגיע לרמה שהוא מצליח להציב לעצמו בסרטיו האהובים עליי. אבל תיאמר האמת, מפעם לפעם הוא מצליח לרגש אותי ברמות שאף שחקן אחר לא מסוגל. במיוחד תופסת אמירתי זו ל"לעזוב את לאס וגאס" המלנכולי, "אדפטיישן" המבריק, ו"בירדי" הנוסטלגי. גם בסרט זה קובע ניקולאס קייג' סטנדרט חדש של משחק מרגש.לגבי רידלי סקוט אוכל להיות פחות נחרץ. הבמאי השאפתן הצליח לעיתים לרגש אותי ולעיתים בדיוק ההיפך מכך. אבל ב"אנשי המזימות" הנפלא, רידלי סקוט מראה, שגם בלי אפקטים, תפאורה וטארארם אפשר לעשות סרט מבריק, אינטליגנטי, כתוב היטב ומעל הכל - אנושי כל כך.
פרסומת
הסרט מספר על רוי (ניקולס קייג') ופרנק (סם רוקוול המיומן, הזכור לטובה מ"וידויים של מוח מסוכן") - צמד שותפים מקצוענים בעולם ההונאה, המוליכים שולל אנשים תמימים. לעומת זאת, חייו הפרטיים של רוי, אינם כה נפלאים. האישיות שלו כפייתית ואובססיבית, הוא מעשן בשרשרת, אינו מנהל שום מערכת יחסים אמיתית ומצליח רק בקושי להיתלות בפיקחות שלו. כשנטיותיו הטבעיות מתחילות לאיים על תפוקת הפשע שלו, הוא נאלץ לפנות לפסיכואנליסט (ברוס אלטמן), המעמת אותו עם העבר שלו, באמצעות הפגשתו עם בתו (אליסון לוהמן), אותה נטש כשהיה צעיר.הסרט מורכב, ניתן לומר, משתי צירי עלילה עיקריים: הפאזה העלילתית הראשית - היא סיפורם של השותפים הנוכלים, אשר אחד מהם עובר התמוטטויות עצבים אותן הוא מנסה לפתור בדרך אל "המכה הגדולה", באמצעות פגישת בתו. הפאזה השנייה היא למעשה סיפורו האישי והאנושי של רוי, אדם בודד, אכול חרדות ואובססיות, הנרדף על ידי משגי העבר שלו, אשר עליהם אינו סולח לעצמו, וכך מונע מעצמו להמשיך עם חייו ולנסות להתחבר לאנושיות שבו.
הציר השני של העלילה הוא המעניין יותר לדידי. למרות התסריט הכתוב היטב, מי שכבר ראה סרטי "עוקץ" רבים, עשוי לפתח אינסטינקט טוב לגבי סוף הסרט. אבל גם מי שמנחש מה קורה בסוף יכול להבין, ככל שהסרט מתפתח, שהסרט הזה הוא הרבה יותר מעוד סרט "עוקץ". זהו סרט אנושי, המדבר על יכולתם של בני אדם לרפא בני אדם אחרים באמצעות כוחן המשחרר של האהבה והאמפתיה.במובן זה, הסרט הוא סרט מאד אנושי, והאנושיות שלו מצליחה לחפות גם על פגמים קלים בתסריט. לעבודה הטובה של הבמאי רידלי סקוט יש כמובן לצרף את המשחק המצוין של ניקולאס קייג', הנתמך בשני שחקנים נהדרים אף הם - סאם רוקוול אשר אינו מוכר במחוזותינו עדיין (ולמי שרוצה להכירו, אמליץ לצפות ב"וידויים של מוח מסוכן" המרתק) ואליסון לוהמן, שחקנית צעירה מאד, המפגינה משחק איכותי פעם נוספת (ראו הסרט הבעייתי בו התבלטה, "הרדוף לבן"). ניקולאס קייג' בונה דמות מדהימה, ומפיח בה חיים בצורה, שקשה לי לראות שחקן אחר עושה. הוא מרגש, הוא אנושי, והוא כמעט עושה רצון לבכות מכמה שהוא טוב. כבר בשביל זה (אבל ממש לא רק...) שווה ללכת לראות את הסרט הנפלא הזה, וללמוד קצת מהמסר הקטן שלו על מקומנו בעולם. לכו ותיהנו.סיכום: ניקולאס קייג' מפגין משחק מרגש בסרט אנושי, עשוי היטב ונפלא. אל תחמיצו! 10 בסולם יגאל.
Matchstick Men
סרט אנושי ומפתיע בסופו,משחק מעולה של ניקולס קייג,הפשע לא משתלם לפחות לא לכולם.
שם:איש הגשםגיל:1211/09/2005 17:48:13
9/10
זו הייתה טעיצת העוקץ האמיתית הראשונה שלי. קצר. קולע. מפתיע. קייג' ענק! כמו באוצר לאומי (ראיתי את זה רק בגללו-סרט טוב) ואפילו יותר טוב מאשר בעיני נחש
שם:איתי עמרםגיל:1630/12/2003 00:14:29
10/10
סרט ממש יפה ההתחלה לא כ"כ מבטיחה אבל בהמשך כשהעלילה משתבכת זה נהיה ממש מעניין משחק ממש טוב על ניקולס קייג' אין בכלל על מה לדבר שחקן פשוט ענק סרט מצחיק בחלקו ומותח והסוף שיש לו יווווווו אני השתגעתי זה מהסרטים שאתה אומר לך יאללה איזה עצבים איזה באסה סרט ממש תותח לאוהבי ניקולס קייג' ובכלל חובבי סרטים לכו לראות את הסרט