מיסטיק ריבר ביקורת סרט

Mystic River Movie Review

יגאל קולוף על "מיסטיק ריבר":
"בימוי משובח, משחק מצוין ותסריט נהדר, יוצרים את אחד הסרטים הטובים של השנה, וללא ספק סרטו הטוב ביותר של איסטווד מאז "הבלתי נסלח" המיתולוגי."

סרט ארכיון שתף/י

משחק שון פן, טים רובינס, קווין בייקון, לורנס פישבורן, לורה ליני, מרסייה גיי הארדן במאי/ת קלינט איסטווד

מתח/פעולה

ביקורת סרט למיסטיק ריבר מאת יגאל קולוף | מבקר

ציון המבקר

"בימוי משובח, משחק מצוין ותסריט נהדר, יוצרים את אחד הסרטים הטובים של השנה, וללא ספק סרטו הטוב ביותר של איסטווד מאז "הבלתי נסלח" המיתולוגי."

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.1/10

היכן תצפו?

בקולנוע

28.6% בבית

57.1% לא אצפה

14.3%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אני מאד אוהב את סגנון הבימוי של קלינט איסטווד. אפילו בסרטיו הפחות טובים, ניכר סגנון הבימוי האינטליגנטי והאיכותי שלו בכל פינה. יש שיראו בו סגנון עצל מעט, אפילו איטי. אבל אני מאד אוהב להתענג על האיטיות המכוונת של סרטיו, ההבניה המוקפדת של הדמויות והעלילה, והיכולת שלו לספר סיפור בכמה מימדים."מיסטיק ריבר", רבותיי, הנו ללא ספק (הספק שלי, כמובן) הסרט הטוב ביותר של איסטווד מאז "הבלתי נסלח" המיתולוגי, שהפך להיות נכס צאן ברזל בספריית ה- DVD הביתית שלי. הסרט הזה הוא לא פחות מאשר מענג.

עלילת הסרט עוסקת בשלושה חברי ילדות, אשר דרכיהם נפרדו לאחר שאחד מהם נחטף ועבר התעללות מינית ונפשית קשה. אותו ילד, דייב (טים רובינס הנפלא), גדל להיות אדם סגור, בעל פרנויות ונטיות להזיות, ונפשו המסוכסכת לא החלימה אף לאחר שהקים משפחה. שני חבריו, שון (קווין בייקון) וג'ימי (שון פן) פנו לעברים שונים של המתרס, כאשר הראשון הפך להיות בלש במחלק רצח, והשני הפך להיות פושע, שחזר - אולי לכאורה - למוטב, ופתח עסק. דרכיהם של השלושה מצטלבות שוב, כאשר בתו הצעירה של ג'ימי נרצחת. או אז נפתחת תיבת פנדורה, וצפים סודות עבר שנקברו וטואטאו.הסיפור שמספר לנו איסטווד הנו בעל סממנים של טרגדיה יוונית כמעט מתחילתו. אבל הדרך, הדרך הנפלאה שבה מספר איסטווד את הסיפור, עולה בהרבה על הסיפור עצמו. הוא מספר לנו על אנשים, פחדיהם והדברים שמניעים אותם, הדברים הקטנים שבגללם קמות ונופלות חברויות, על צביעות אנושית, ויותר מכך - מפלצתיות אנושית. לא תשכחו את אחת הסצינות האחרונות בסרט, כאשר אשתו של ג'ימי (שון פן) מנהלת עמו דיאלוג מרטיט ועוכר שלווה, שליווה אותי החוצה שעה ארוכה אחרי שיצאתי מאולם הקולנוע.

המשחק של טים רובינס הנו משהו שקשה לתאר במילים. למרות דברים לא קלים שקראתי עליו לאחרונה, ושמקשים עליי לסמפט את טים רובינס האדם, עליי לציין שמשחק כה טוב לא ראיתי הרבה מאד זמן. למעשה לא ראיתי כלל את טים רובינס במהלך כל הסרט. ראיתי רק את דייב, אותה נשמה מסוכסכת וחבוטה, המנסה להיאבק ולהשתחרר מקללת העבר הרודפת אותה לנצח. חיסרון שכן מצאתי בסרט הוא פיתוח דל מאד של מערכת היחסים בין שון ואשתו ההרה, שעזבה אותו ונעלמה, תוך שהיא מתקשרת אליו שוב ושוב, רק כדי להשמיע לו שתיקה מוחלטת מצדו האחר של קו הטלפון. הסצינה האחרונה בסרט, בהקשר זה, נראתה לי מיותרת. עם זאת, גם היא לא הצליחה לגרוע מחנו ומאיכותו של הסרט המצוין הזה.כשיצאתי מהסרט התרוצצו אצלי הרבה מחשבות בראש - על טבעו של האדם, על טיבם של אנשים, ועל הדברים הקטנים שדופקים אנשים ומכתיבים את מסלול חייהם. והסרט אכן עושה את העבודה. הוא לא מספק פתרונות קלים. הוא מעלה שאלות כבדות משקל, ומספק זוויות מעניינות להתבוננות על מציאויות של בני אדם. זהו סרט נפלא. אל תחמיצו אותו, במיוחד אם אתם אוהבי איסטווד.לסיכום: בימוי משובח ומשחק מצוין באחד הסרטים הטובים ביותר של השנה . 9 בסולם יגאל.

יגאל קולוף | מבקר

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י