יאיר הוכנר על "צעירים יפים ומבריקים": "סרט הביכורים של השחקן האנגלי, סטיבן פריי מתחיל כקומדיית מעמדות משעשעת ומרושעת שהופכת לדרמת מוסר משמימה. כמה חבל."
למי שלא ידע, חיי החברה הגבוהה בשנות השלושים בלונדון היו די מסעירים. מדי יום התקיימו מסיבות חסרות מעצורים שבהם אסופת טיפוסים צבעונית סיפקו את יצריהם השונים בשלל אורגיות, צריכת סמים מוגברת, אלכוהול והמון הומור ציני נטול חמלה.הסרט מתמקד באדם, סופר צעיר השב מצרפת כשבאמתחתו רומן ביכורים. פקיד המכס המרושע קובע כי מדובר ביצירה לא מוסרית ומחרים את הספר. המו"ל של אדם מכריח אותו לכתוב מחדש את היצירה, ובינתיים, בלי פרוטה בכיס, הוא נאלץ לדחות את נישואיו לנינה. השניים מבלים במסיבות ומסתובבים עם חברים תוססים וחסרי המעצורים.
פרסומת
במהלך הסרט נשאלות גם מספר שאלות גורליות: האם נינה תחכה ליום שבו לאדם יהיה מספיק כסף כדי להתחתן אתו או שתתחתן עם איש עשיר ומשעמם ? כיצד מלחמת העולם השנייה תשנה את עולמם של הצעירים, היפים והמבריקים ? והאם בכלל הצעירים הנ"ל כל כך יפים ומבריקים ?הסרט מתחיל בכמות עצומה של אנרגיה תוססת וסוחף את הקהל לתוך עולמם הגרגרני. לכן די מפתיע ואף מקומם, שבשלב מסוים, כמו ביצירות שמרניות ומיושנות, הבמאי מחליט להעניש את הדמויות הצבעוניות שלו בשלל דרכים. אפשר להגיד שלפי העובדות ההיסטוריות באמת היו מצבים טרגיים שכאלה, אבל התחושה היא שמדובר בעונש על היותם מי שהם ופחות מכורח האילוצים ההיסטוריים או הספרותיים.
הסרט מבוסס על ספרו של אוולין וו ומככבים בו שחקנים צעירים ומוכשרים כגון סטיבן קמפבל מור ואמילים מורטימר. לצד הצעירים נמצא גם צוות ותיק ומעולה של שחקנים נפלאים ביניהם: דן אקרויד, ג'ים ברודבנט, פיטר אוטול וסטוקארד צ'אנינג. הותיקים פשוט גונבים את ההצגה לאורך כל הסרט.למרות הבימוי האלגנטי, העיצוב התקופתי המרשים והמשחק הטוב. יש תחושה שהסרט הזה מתחיל טוב ובמהלכו מאבד את דרכו, וזה ממש חבל.
מצער הדבר ככל שיהיה, פשוט לא נהניתי בסרט. המשחק? העלילה? יומרנות מנופחת? קשה לומר בדיוק מה היה שם, או מה לא היה שם, שעשה את הסרט ללא מהנה. נסו למצות את הסרטים האחרים שרצים עכשיו, לפני שתלכו לצפות בזה...