אקדים ואומר - אני לא מחובבי הסרטים המצוירים. אני מהאנשים שחושבים שבמאי עצלן שאין לו כוח לקפריזות של שחקנים הוליוודיים בוחר באופציה של סרט מצויר, כדי להעביר גוד-טיים במהלך עשיית הסרט כפי שהוא היה רוצה לעשותו, ואזי התוצאה היא גרפיקה יפה וגיבוב של שטויות ללא רגש ו/או שכל. יוצא מן הכלל היה נסיך מצרים היפהפה והמושקע, אבל זה לא הסיפור כאן הרי...אז הנה בא לו הסרט הזה מאולפני ארדן, והורס את כל המיתוס המפוקפק של סרטים מצוירים. דבר ראשון שאני חייב לציין - זה שהסרט הוא למעשה "הבריחה הגדולה" (הסרט המפורסם עם סטיב מק'ווין, על שבויי מלחמה במלחה"ע השנייה המוחזקים בשבי הנאצי) - רק עם תרנגולים - רעיון, שלבדו יש בו כדי להצחיק. אבל זה ממש לא הכל.
פרסומת
עלילת הסרט היא קומץ תרנגולות שמוחזק בחוות התרנגולות האנגליה של גברת טווידי (אשר במגפיה, בכפפות הגומי שלה ובצעידתה יש קריצת עין פארודית על דמות החייל הנאצי), אשר מצפה מהם למכסה קבועה של הטלת ביצים. תרנגולת אשר לא עומדת במכסת הביצים - נערף ראשה לאות הרתעה. התרנגולת האנגליה ג'ינג'ר (ג'ינג'ית, אלא מה), המגלמת למעשה את דמותו של סטיב מק'ווין ב"הבריחה הגדולה" (ויש אפילו שיחזור של הסצינה של זריקת כדור הטניס אל הקיר, רק שג'ינג'ר זורקת תפוח אל הקיר...), מנסה להנהיג את קומץ התרנגולות התבוסתניות אל החופש שמחוץ לחווה. לעזרתם נחלץ תרנגול-הקרקס האמריקאי היהיר רוקי (מדובב על ידי מל גיבסון), אשר נמלט מקרקס נודד והתעופף לו היישר לתוך חוות התרנגולות.מכאן ואילך הסרט פשוט מתחיל להשתגע. מתחילה פשוט היסטריה של צחוקים, כאשר מתברר שגב' טווידי האכזרית מתכננת, בשל ירידת תפוקת הביצים הכללית, להפוך את החווה למפעל להכנת פאי-תרנגולים, כאשר נחשו מהו חומר הגלם ממנו עומדים להכין את הפאי? נכון... יוצא שתכנית הבריחה מהחווה קורמת עור וגידים בשל אילוצי המציאות, ומתחיל מאבק כנגד הזמן בניסיונות ללמד את התרנגולות המפוטמות והשמנות להתעופף - מה שסוחט צחוקים רמים מהצופה. ההומור המשעשע של הסרט לא מורכב רק מסיטואציות, אלא גם מקריצות עין שובבות לקלאסיקות הוליוודיות כמו "הבריחה הגדולה", "הגשר על נהר הקוואי", "לב אמיץ" (כן, כן - מל גיבסון עושה פארודיה על עצמו באיזשהו קטע... ולמרבה הבושה חברי הטוב לא זיהה את קריצת העין!
הסרט משופע בהומור בריא ואינטליגנטי (כפי שמתחייב מסרט שהנו בריטי באופיו), מינון נכון של דרמה ואקשן, ושלא כדרכו של סרט מצויר - הצופה מוצא עצמו נקשר ונמלא חום כלפי התרנגולות הפלסטלינות הללו. המיניאטורות בהן השתמשו יוצרי הסרט, שהביאו בעבר לעולם את "וואלס וגרומיט" חמודות להפליא ומעוררות בך חשק שתהיה לך איזו שהיא בובה כזו על שולחן העבודה, רק בשביל לשלוח יד ולטפוח על המקור הפלסטיליני שלה...לסיכום:הנאה מושלמת!